משהו שלא יאמן מתרחש לאחרונה מול עינינו. אנחנו עומדים לסלק אלפי אנשים מבתיהם, לשבש עליהם את עולמם, לפגוע במשפחותיהם, להחריב את עסקיהם… לעקור את מי שנטעו שם את שורשיהם, להיפרד מאדמות שעיבדנו במשך 38 שנים... ויש כאלה שמגיבים לא רק בשביעות רצון מוצהרת, אלא בשמחה לאיד גלויה.
את הללו איני מבין. אני אף בז להם. את תהליך ההינתקות, עלינו לקיים לדעתי בעיניים מושפלות. עלינו לבקש מהמפונים מחילה, על כך שהם משמשים כקורבן עבור כולנו. הם מבחינתי "אחי גיבורי התהילה" שמשלמים את המחיר, אבל, לא!! לא זה מה שקורה בשטח.
במשלי נכתב, "בנפול אוייבך אל תשמח", אך בשטח יש צוהלים לאיד מרובים. האמת היא, שקל לי לזהותם. מבחינתי, כל המעטר את מכוניתו בסרט כחול, כמוהו כרוקד על דם רעהו. כאילו ואין זה מספיק שההחלטה על הפינוי כבר התקבלה, שהפור נפל, שה"מתנחלים" הפסידו, שהשיירה יצאה לדרך. כאילו שההינתקות לבדה, אין בה די ויש עוד להעניש את מי שהעזו בכלל ללכת ולהתיישב באותם מקומות. מבחינתי, הסרט הכחול, כמוהו כסיבוב הרגל לאחר הדריכה. אנשים אלה אינם יודעים מהי הושטת יד למנוצח. זהו דווקאיזם טהור. שנאת אחים בהתגלמותה, וההיתממות הבאה לאחר מכן, היא שיאה של צביעות.
השבוע שמעתי אדם בשיחת רדיו, המתאר בזעזוע כיצד לחברו שברו אנטנה שעליה נקשר סרט כחול. "מה יש?", שאל האיש "כבר אסור שתהיינה דעות שונות?". לפתע תפסתי! אנו הולכים להחריב את עולמם של אלפי אנשים (ולפגוע באני-מאמין של מחצית מתושבי המדינה), ואילו הוא ואחרים, מדברים על "הבדלי דיעות". האם הכחולים אינם תופסים את ההבדלים בין "דיעות" ל"מעשים"?
בראיונות אחרים, נשמעים ביטויים משתלחים. "פראי האדם החוסמים את הכבישים". או, "שעה התעכבתי בגללם! מי הם חושבים שהם?" שואלים בזעזוע, מי שמצפים כנראה שאלפי אנשים יקבלו בנועם ובהשלמת נפש, את הגזירה שעולמם ייחרב.
אין לי כל ספק בתרומתה של התקשורת. במקביל לעטיפה האתרוגית של התומכים בהינתקות, היא משסה את דעת הקהל כנגד כל מי שיוצא להגן על ביתו. זכורות לי שביתות בלתי חוקיות ששיבשו את מהלך חיינו במשך ימים מרובים - נמלים, חשמל, בתי-חולים, משרדי ממשלה וכיוצ"ב. למרות שהשיבושים בחיינו הפכו לבלתי נסבלים, עלו מיליארדים ופגעו בחיי אדם, לא זכורים לי ביטויים כה קיצוניים כנגד האחראים לכך, כפי שמושמעים כיום כנגד המגוננים על בתיהם. מראים שוב ושוב את המסמרים בצידי הדרך בכל עת שמדברים על חסימות כבישים ואתה מבין מכך שכך נראית כל חסימה. מראים שוב ושוב את המפונה המשתולל האחוז בידי השוטרים בכל עת שמדברים על הפינוי, ואתה מבין מכך שכך נראית כל התפנות…
אני מבקש מהמפונים, אל תקלו עלינו את העניין. שחלילה לא יפגעו חיילים, אך אל תהססו. עיזבו את הכחולים לנפשם האומללה, כי הם לא יריבים הראויים לכם, אך חיסמו כבישים, עירכו הפגנות, התנגדו בכל דרך (לא אלימה)… ושהמהלך הזה לא יעבור לנו בשקט ובשלום, כאילו הדברים נוגעים רק לכם ולא לכל עמישראל.
לבי אתכם, ואת הזדהותי במאבקכם, החלטתי להביע בדרך היחידה האפשרית מבחינתי. קשרתי סרט כתום.
ובקשה לסיום. נא להימנע מלהכניס אותי לניתוח הבעד והנגד. הדילמה, משולה למצב שבו אתה צפוי להינגח על-ידי אחת משתי קרניים. אינך יכול להימלט מהנגיחה, וכל מה שנותר לך הוא לבחור, מהי האלטרנטיבה הפחות חמורה. איני פאנאט ולכן אני מתקשה להעריך. לפי המתימטיקה של הבעד והנגד, נסיוני ותחושתי אומרים לי שההינתקות היא מצב של אין ברירה, אך איני מוכן לחתום בוודאות שאני צודק.