יהודי לא מגרש יהודי. זו אינה רק סיסמא.
יהודי - זוהי הזהות שלנו. תוכנית הגירוש הנוראה יכלה להוולד רק מתוך תהליך הינתקות מן הזהות הזו. השם "ישראלי" היה יכול להיות מתאים, השם שזכה בו יעקב אבינו בבואו אל הארץ.
אולם כיום, כשגם מהגר נוצרי מרוסיה, או ערבי תומך טרור, נקראים "ישראלי" - עלינו להציג את תעודת הזהות היהודית: יהודי אני. בן לעם היהודי העתיק, מאז האבות, יציאת מצרים ומתן תורה, ארץ-ישראל ובית המקדש, וגם בשנות חורבן גלות ונדודים.
לא - יהודי אינו מקבל את הכל כמובן מאליו. יהודי אוהב לשאול ולהקשות: למה ומדוע ומי-אמר. לפעמים זה מוגזם, אך בדרך-כלל זה הכרחי: יהודי אינו רובוט ואינו עבד. יהודי הוא בן חורין הנשמע רק לצו האמת.
לא מגרש - הסימנים שנתנו חז"ל ליהודים הם "רחמנים ביישנים וגומלי חסדים". מעשי אלימות של פגיעה בזולת ובממונו, מנוגדים לטבע היהודי האוהב את הבריות. יהודי אינו פועל כמכונה עיוורת בשירות שלטון אכזר. יהודי הוא קשה עורף היודע לבחון כל מעשה לאור ערכי הצדק והיושר. יהודי יודע שבסופו של דבר הוא עתיד ליתן דין וחשבון לפני המפקד הגבוה ביותר, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכל תירוץ "קיבלתי פקודה" אינו קביל.
מגרש - הוצאת אדם בכוח מביתו היא גירוש. המילה המכובסת "פינוי" מתאימה להעברת חפצים דוממים ממקום למקום. זבל - מפנים. אנשים - מגרשים.
לא מגרש יהודי - רגש הרחמים מופנה בראש וראשונה מיהודי ליהודי. "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". אהבת ישראל והערבות ההדדית הם יסוד-היסודות לקיום העם. מלבד כל הרעות שבתוכנית הגירוש, הגרוע מכל הוא עצם הרעיון להשתמש בחלק מן העם כנגד חברו, להשתמש ברבבות חיילים ושוטרים יהודים כדי לגזול את אחיהם ולנשלם מנחלתם.
יהודי לא מגרש יהודי - המושג גירוש קיים גם בהקשר חיובי. זו ההבטחה והמצווה "כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך". ההכרה בשייכותה של הארץ לעם היהודי, מכוח מתנת הקב"ה, נותנת בנו את העוז לגרש מכאן את האוייבים. יהודי מגרש אויב.
תוכנית הגירוש הנוכחית נובעת מתפיסה מעוותת הרואה בערבים את התושבים האמיתיים, וביהודים נטע-זר. לכן יאמר הוד רוממותו הבג"צ: חלילה להתיר גירוש אויבים, אך גירוש יהודים - בבקשה. לעומת הרקבון הזה, צריך להציב את התפיסה היהודית המקורית, כדברי שמעון החשמונאי בשעתו: "לא ארץ נוכריה לקחנו... כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבנו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר היתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו".
נקודה - בסוף המשפט "יהודי לא מגרש יהודי" באה הנקודה. כך צריך להיות. כך מאמין כל יהודי בסתר לבו. ומתוך האמון שלנו בקיומה של נקודה זו בלב היהודי, נפעל לעורר את התחושה הפנימית ולהפוך אותה להכרה ברורה ואמיצה.
כך ולא אחרת. בעזרת ה'.