זה שנים לא מעטות אנו מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות עולמית. אין זה מאבק בין האיסלאם וכל מאמיניו לבין דתות אחרות. המאבק מתאפיין בעימות בין תרבות אסלאם פונדמנטליסטית לבין תרבות מודרנית, פתוחה ונוטה לחופש הפרט ולדמוקרטיה. זהו מאבק בין דטרמיניזם מיסטי לבין דקרטיזם ספקני, בין הידוק כבלי העבר לבין סקרנות וחקרנות של העתיד, בין ציות עיוור לבין ביקורתיות בסיסית. מאבק בין העבאייה לבין חולצת T-Shirt, בין רעלה לבין Make-up.
"התנועה האם" - שממנה או בהשפעת רעיונותיה צמחו תנועות מיליטנטיות פונדמנטליסטיות קיצוניות, היא תנועת האחים המוסלמים. רעיונותיה בדבר הקמת מדינת הלכה איסלאמית בכל רחבי העולם המוסלמי היו התשתית הרעיונית של ארגונים אלו. אחרי מלחמת ששת הימים התחולל מהפך תפיסתי, שחיזק מאוד פעילות מיליטנטית נגד משטרים, כמו במצרים ובירדן, כדי להשליט את ערכי האסלאם. באותן שנים התחזקו הקשרים הבין-לאומיים של אש"ף ושל ארגוני הטרור הפונדמנטליסטים עם מדינות תומכות טרור ועם מדינות מייצאות טרור כמו אפגניסטן, עד אשר נוצר האיגוד של הטרור הפונדמנטליסטי הבינלאומי.
ארגוני הטרור הפלשתינים היו למעשה המייסדים של הטרור האיסלאמי הבין-לאומי. כבר ב-1980 התאמנו לפחות 40 ארגוני טרור מאסיה, אפריקה, והמזרח-התיכון במחנות האימונים שלהם בירדן, לבנון ותימן. כמו כן, היו לאש"ף שיתופי פעולה אקטיביים עם 22 ארגוני טרור שונים.
דוגמה בולטת לשיתוף פעולה של ארגון טרור פלשתיני עם ארגוני טרור ועם מדינות תומכות טרור, היתה חטיפת מטוס Air France לאנטבה ב-1976. בחטיפה השתתפו ערבים פלשתינים, מדינה מוסלמית סיפקה להם דרכונים, הם הביאו את המטוס ואת בני-הערובה לאנטבה שבאוגנדה, שהגנה עליהם. כדי להמחיש את מלחמת התרבות והדת המודרנית, אין טוב יותר מאשר להביא את דברי היריב כפי שתורגמו על-ידי משעל וסלע בספרם על החמס:
"התנועה היא אחת מחוליות מלחמת הקודש (הג'יהאד) בפלישה הציונית. התנועה שואפת להגשים את הבטחת אללה, ואחת היא כמה זמן יארך הדבר, שהרי אמר הנביא: 'לא יבוא יום הדין עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם'. היעדים [של הארגון] הם: ישוב ארצות מולדת, ומעל מסגדיהן תיבקע ההכרזה על כינונה של מדינת האיסלאם. התנועה מאמינה שאדמת פלשתין היא אדמת ווקף איסלאמי בעבור המוסלמים עד יום-הדין. אסור לוותר עליה או על חלק ממנה. אין רשות לעשות כן למדינה ערבית ואף לא למדינות הערביות כולן. הלאומיות מנקודת מבטה של התנועה היא חלק מהאמונה הדתית.
יוזמות, ומה שקרוי פתרונות של שלום ועידות בין-לאומיות, עומדים בסתירה לעקרונותיה של התנועה. חילול חלק כלשהו של פלשתין הוא חילול המכוון נגד חלק מהדת. אין פתרון לשאלת פלשתין אלא בג'יהאד. יוזמות, הצעות ועידות בין-לאומיות, כולן ביטול זמן, הבל ורעות רוח. שאלת שחרור פלשתין קשורה בשלושה מעגלים: המעגל הפלשתיני, המעגל הערבי, והמעגל האיסלאמי. לכן, שחרור פלשתין הוא חובה אישית של כל מוסלמי באשר הוא. הג'יהאד הוא חובתו האישית של כל מוסלמי. בעיית פלשתין היא בעיה דתית."
אכן מלחמת התרבות רק החלה. בעקבותיה מתעצמת מלחמה כבדה עוד יותר והיא מלחמת הדת. אחת ההנחות החבויות בתת-מודע של החברה המערבית היא כי העולם נמצא בהתפתחות חיובית לקראת הטוב יותר. אולם הנחה זו היא משאלת-לב יותר מעובדה מוכחת. אין ביטחון שהחברה המערבית תביס את האיסלאם הפונדמנטליסטי.
