אינני פוליטיקאית ואין לי כל ידע פנימי ממה שהתרחש מאחורי הקלעים. אבל, מקריאה בתקשורת ניתן לקבל תמונה של התרגיל שניסה נתניהו לעשות להרצוג. הוא ניסה להפוך את הרצוג ואת מפלגת העבודה ל"עלה התאנה" של ממשלתו לקראת מה שהולך לקרות בעתיד הקרוב: הוועידה של צרפת והחשש מתוכניותיו של אובמה לפני סיום כהונתו. הראייה: נתניהו מסרב לפתוח את קווי היסוד של ה
ממשלה לשם עריכת שינויים שיאפשרו את כניסת
המחנה הציוני לממשלה.
נתניהו חושש ממה שעתיד לקרות בחודשים הקרובים: התוכנית של צרפת לוועידה בינלאומית מצד אחד והחשש מפני צעדים אפשריים של אובמה בחודשים שנותרו עד לסיום כהונתו, מצד שני. לכן, הוא ניצל את מצבו של הרצוג והחליט לפנות אליו כדי ליצור לממשלתו תדמית חיובית יותר בעיני הגורמים הללו ולסכל את תוכניותיהם. הוא היה מודע למצבו החמור של הרצוג והאמין שיוכל לצרף חלק ממפלגת העבודה לממשלה כ"עלה תאנה". אבל, נתניהו לא התכוון באמת לעשות שינוי כלשהו בהרכב ממשלתו ובמצע הימני שלה כדי לאפשר להרצוג להצטרף. בעוד שהוא היה מוכן להרחיק לכת בהבטחות בעל-פה הוא לא היה מוכן לנסח את הדברים בכתב. במלים אחרות, הוא רצה "עלה תאנה, מבלי לשלם את המחיר. למותר לציין, שגם להבטחות בכתב של נתניהו אין הרבה ערך כפי שניתן ללמוד מההתחייבויות שהוא נתן ל
גלעד ארדן ולישראל כץ לגבי משרד החוץ. אותו דבר ניתן לומר לגבי הכרזתו שהוא בעד פתרון של שתי מדינות.
פרטנר אמיתי הרצוג גילה בשל מצבו להיטות מופרזת להצטרף לממשלת ימין. ההצעה שהוא קיבל לא הייתה להקמת ממשלת אחדות לאומית אלא להצטרפות לממשלת ימין עם מצע ימני. הרצוג גייס את מזכיר המדינה קרי את ראש ממשלת בריטניה לשעבר,
טוני בלייר, המשמש כיועצו של א- סיסי, ובלייר גייס את נשיא מצרים א-סיסי כדי לקדם תוכנית למו"מ. התוכנית של הרצוג הייתה מעולה. אבל, כידוע, צריך שנים לטנגו. לנתניהו הייתה תוכנית שונה.
לא מתנגדי הכניסה לממשלה במפלגת העבודה, ובראשם
שלי יחימוביץ, אחראים לכישלון תוכניתו של הרצוג. האחריות לכישלון מוטלת אך ורק על כתפיו של הרצוג שניסה להציל את הקריירה הפוליטית שלו וסירב להבין שאין לו פרטנר אמיתי לעסקה. הרצוג סתם בזה את הגולל על המאמץ להציג את המחנה הציוני כאלטרנטיבה לליכוד. הוא יצא מהעסקה המפוקפקת עם 11 מנדטים ולפיד עלה ל-24 מנדטים כאלטרנטיבה לליכוד.
המסקנה מכל הפרשה המבישה הזאת היא שנתניהו כרת ברית עם הקיצוניים במפלגתו ועם הימין הקיצוני משום שמפלגת הליכוד שינתה פניה. זוהי, כפי שאמר בוגי יעלון, כבר אינה מפלגתם של
מנחם בגין, ראובן ריבלין או
דן מרידור. זוהי מפלגתם של לווין, אקוניס, רגב והמכונה "רספוטין" אלקין. נתניהו רוצה עוד קדנציה בראשות הממשלה וסביר להניח שאשתו אינה מעוניינת לפנות את הדירה ברחוב בלפור ולכן הוא פנה הרחק ימינה.
