ערעור על אישור בוררות חוץ

תמצית העובדות עניינו של ההליך בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר אישר פסק בוררות חוץ, שניתן בשוודיה כנגד המערערת, וקבע כי על המערערת לשלם למשיבה סך העולה על 36 מיליון דולר ארה"ב. השאלה הראשונה בה יש לדון היא, אם הליך זה דינו דין ערעור בזכות, או ברשות. המבקשת סברה, כי מדובר בערעור בזכות, מאחר ובית המשפט המחוזי היה ערכאה ראשונה שדנה בעניין. עוד נטען, כי מאחר ופסק הבורר אושר לפי אמנת ניו-יורק (1958), מכוח סעיף 29א' לחוק הבוררות, ולא לפי סעיף 23 לחוק, אזי סעיף 38 לחוק הבוררות, הקובע כי הערעור על החלטות לפי החוק הן ברשות, אינו חל, והמדובר בערעור בזכות. המשיבה לא הגיבה לעניין שאלת סיווג ההליך. כמו כן, המשיבה בערעור מבקשת להגדיל את סכום העירבון מ-30,000 ש"ח אשר נקבעו, ל-150,000 ש"ח. נקבע: דינו של הליך זה להידון כרשות ערעור, לכן הערעור שהוגש ימחק, והמערערת תוכל להגיש בקשת רשות ערעור; דין הבקשה להגדלת הערבון – להתקבל, והוא יעמוד על 50,000 ש"ח. נקבע - אומנם אישור פסק הבורר נעשה מכוח סעיף 29א לחוק הבוררות, ולא על-פי סעיף 23 לחוק זה, אך בכך אין בכדי להכריע לעניין ההליך הראוי להשגה על אישור פסק הבורר. לא מצאתי יסוד לפרשנות, לפיה סעיף 38 לחוק הבוררות לא חל על אישור בוררות חוץ, וגם לא מצאתי טעם ענייני להבחין בין בוררות חוץ ובוררות פנים לעניין הערעור: אומנם קיים הבדל בין שני ההליכים, אולם משעה שבית המשפט המחוזי מאשר את הבוררות, בין המדובר בבוררות חוץ ובין בבוררות פנים, המבקש להשיג על פסיקת בית המשפט המחוזי יכול, על-פי הדין הקבוע בחוק, לפנות רק ברשות ערעור. נקבע – לעניין להגדיל את סכום העירבון, השאלה העיקרית היא מהו היקף הערבון הראוי בתיק זה, כך שיבטיח באופן הנדרש את המשיבה, מקום בו יפסקו הוצאות לזכותה. מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי יש ליתן משקל בנסיבות העניין לשווי ההליך ולמיהות המערערת. שעה שמדובר בהליך ששוויו 36 מיליון דולר של ארה"ב, ניתן לצפות כי המשיבה תשקיע סכומים ניכרים בייצוג ובהוצאות הכרוכות. במצב דברים זה, אין ערבון בסך 30,000 ש"ח משקף את ההוצאות הצפויות, ובכלל זה שכר הטרחה, בתיק זה. בשים לב להיות ההליך שיפתח רשות ערעור, כמו גם לשווי ההליך, אני מעמיד את הערבון בתיק זה על סך של 50,000 ש"ח. - לפסק הדין המלא