בכל אירוע גדול שמתרחש על פני הגלובוס, ההתייחסות שלנו נגזרת מהקלישאה שיושבת עמוק בתודעתנו: "האם זה טוב או רע ליהודים". הקלישאה הזו מוכיחה חשדנות כלפי כל העולם, שמקורה בפרנויה עתיקת יומין, תוצאה מובנת ובלתי נמנעת של פרעות ורדיפה.
מעולם, גם באירועים הקשים ביותר בהיסטוריה היהודית, לא הייתה בינינו תמימות דעים גורפת, בהבנת גורלנו, ובתגובה המתחייבת. הנושא שלנו הוא: ההינתקות!
אין מחלוקת, כך אני מקווה, שכולנו עומדים בפני אירוע היסטורי ענק. וברור שהשאלה המרכזית ששואלים אזרחי ישראל היא: "אם זה טוב או רע ליהודים". ומדרך הטבע, עינינו נשואות אל מנהיגינו, שבניסיונם לשכנע אותנו בצדקת השקפתם, אין הם נעדרים אינטרס אישי. האזרחים התומכים יחשדו במנהיגים המתנגדים, ולהיפך.
לצורך הדיון, אני מסב את תשומת לב הקוראים לשתי פיגורות ביטחוניות. אומר לנו הרמטכ"ל היוצא משה (בוגי) יעלון (וכמוהו בכירים רבים): "אחרי ההינתקות, הטרור יגבר, ומצבנו הביטחוני יורע". סיסמאת המתנחלים "ההינתקות תתפוצץ לנו בפרצוף", היא תמצית הערכתו הביטחונית של יעלון.
לעומתו, אומר לנו שר הביטחון, גם הוא רמטכ"ל לשעבר, שאול מופז (וכמוהו בכירים רבים): "אחרי ההינתקות, הטרור ידעך, ומצבנו הכלכלי והמדיני יוטב". זה אומר שחור וזה אומר לבן. זה אומר חושך, וזה אומר אור. זה אומר טעות פטאלית, וזה אומר הזדמנות היסטורית. מי צודק?
אזרחים התומכים בהינתקות יגידו, שאול מופז צודק. אלה המתנגדים יתקנו: לא נכון, בוגי צודק. אל יקל הדבר בעיניכם - טעות של בוגי (הלוואי) ואנחנו בדרך החוצה ל"אופק מדיני חדש". טעות של מופז (חלילה) פירושה: יותר משפחות שכולות! אין ספק, סוגיה כבדה. ובכל זאת מי צודק? רק העתיד יודע!
ומה אומרים מביני עניין המרושתים באמצעי התקשורת? אלה התומכים בהינתקות יגידו: "במחוזותינו, הכול אישי. בוגי פגוע מהדחתו, לכן הוא מפיץ דעה שתכליתה נקמה במדיחים. עובדה, הוא היה רוצה לעמוד בראש הצבא המפנה". והמשמעות - ההינתקות טובה ליהודים, והניסיון של בוגי להלך עלינו אימים, מקורו בילדותיות. והמתנגדים יגידו: יעלון אדם ישר, ואי אפשר לקרנף אותו. המשפחה המנהלת את המדינה, אוהבת יסמנים. והוא לא!
ומופז, שהיה בעברו בעל השקפה ניצית, מה קרה ששינה את דעתו? מהם מניעיו? אילו אני מראיין בטלוויזיה, הייתי שואל אותו: "אדוני שר הביטחון. היה וראש הממשלה יבקש ממך 'עקב אילוצים פוליטיים' לפנות את כיסאך (למפלגת העבודה), האם היית מוכן למען עתידנו, לתמוך בתוכנית שאתה אומר עליה שהיא טובה ליהודים?".
כל תשובה תפיל אותו. אם יגיד: "למען עם ישראל אני מוכן לוותר על תיק הביטחון", היה נוצר לחץ עצום במפלגת העבודה, שסופו - פריש-מיש, ומופז מחוץ לביטחון; ואם ישיב: "אינני מוכן לוותר על התיק", יסגיר את הסיבה האמיתית לתמיכתו בשרון. בעיני מתנגדי ההינתקות, שאול מופז "חשוד" שקיבל התחייבות מראש הממשלה, שבכל קונסטלציה פוליטית, הוא יהיה שר הביטחון. אחרת, לא היה תומך.
ועכשיו לעיקר!! אם יתברר שאכן צדק שר הביטחון, ואחרי ההינתקות השמים יתבהרו מעלינו, אפשר להעריך, שמר מופז נימצא על המסלול, שממנו מגיעים לשפיץ. אם חלילה יתברר, שצדקו אלה שהעריכו שהטרור יגבר, ומספר הלוויות בישראל יגדל - יתכבד נא מופז (ולא רק הוא) ויניח את המפתחות. אסור לנו לקבל מנהיג, ששיקול אישי בנושאים של חיים ומוות מדריך אותו. דרישתי היא גירסה רכה ומינורית, למה שהיו עושים מנהיגים יפאניים, במקרה של אחריות, לאסונות קטנים יותר.
הגיע הזמן - גם באיחור של דורות - שעם ישראל ידרוש מהכישלון לחשוף את הוריו מולידיו. העובדה שאנחנו רואים מדי ערב על מסך הטלוויזיה את סוכני השלום שמכרו לנו את אוסלו, מוכיחה שמשהו רקוב כאן. והרקב הזה, הגיע זמנו להעלם.
ועד אז, נמשיך להתווכח, כשמדי פעם נעשה הפסקה, כדי לוודא, שמחוג שינאת החינם לא "יגיע לאדום".
ולסיום, הערה למעצבי דעת הקהל המשרתים בתקשורת הישראלית. היה לכם חלק בלתי מבוטל בשיווק אוסלו. אנא, פשפשו ביהירותכם. חשבון נפש, אם יהיה נוקב, יש בכוחו, לחזק את הצניעות החסרה לכם.