אני נגד הכיבוש, נגד התנחלויות ובעד הבטחת מוסריותו של הצבא ע"י חקירת חריגות ואני נגד "שוברים שתיקה" בשל מספר סיבות: הכיבוש נמשך לא רק בשל ישראל, פעילות חו"ל פסולה בעיני והעובדה שהארגון אינו מאפשר לצבא לבדוק את התלונות מעוררת תהיות לגבי טוהר כוונותיו, ועל כך במאמר.
הכיבוש נמשך לא רק בשל ישראל הארגון מתעלם לחלוטין מחלקם של הפלשתינים בהמשך הכיבוש ומטיל את כל האחריות על ישראל בלבד. זוהי גישה צרה וחד-צדדית. על-ידי הפניית כל הזרקורים רק נגד ישראל בעניין הכיבוש הארגון חוטא לאמת ועושה דה- לגיטימציה לישראל. ע"י גישה זו הארגון משרת את האינטרסים של הרשות הפלשתינית הפועלת לדמוניזציה ודה- לגיטימציה של ישראל.
הפלשתינים יכלו לקבל מדינה ב-1936 כאשר ועדת פיל המליצה לפתור את הסכסוך ע"י חלוקת הארץ לשתי מדינות. התנועה הציונית הסכימה, ההנהגה הפלשתינית דחתה את ההצעה. הסירוב להקים מדינה לצד ישראל חזר ב-1947 כאשר האו"ם המליץ על חלוקת הארץ לשתי מדינות. היהודים הסכימו, הפלשתינים והערבים דחו את ההצעה.
בין 1948 ו-1967 היו הפלשתינים תחת שלטון ערבי אבל הם לא דרשו ממצרים ששלטה בעזה ומירדן ששלטה בגדה המערבית לתת להם מדינה. הם הפעילו טרור נגד יישובים ישראלים במטרה להביא להסתלקותם של היהודים מהארץ. עד 1967 לא היו התנחלויות בשטחים הללו.
לאחר מלחמת ששת הימים הכריזה ישראל על "שטחים תמורת שלום". יש מחלוקת אם ההכרזה כללה את השטחים הפלשתינים. אבל, אין לזה חשיבות כי החלטות חרטום קבעו את 3 הלאווים שכלל סירוב אפילו לדבר עם ישראל. יוזמת אוסלו באה מהצד הישראלי לאחר שנים רבות של טרור אבל במהרה התברר, לצערי ולצערם של כל אלה שתמכו באוסלו, שערפאת הונה את ישראל בנוגע לכוונותיו. הטרור נמשך. ישראל יזמה עוד 2 ניסיונות להגיע להסכם. ב-2000 הוצעה לערפאת הצעת קלינטון- ברק שהוא דחה על הסף והחל באינתיפאדה. ב-2008 דחה אבו מאזן את הצעת אולמרט למרות שהוא הודה בראיון לכתב הוושינגטון פוסט שהצעת אולמרט הייתה טובה מהצעת קלינטון-ברק.
הדחיות מצד הפלשתינים של כל הצעה להסדר גרמו לשינוי בגישת החברה הישראלית. השלטון בישראל התחלף ולמרות שנתניהו הכריז שהוא בעד פתרון של 2 מדינות המו"מ עם אבו מאזן לא הבשיל ויש בסיס סביר לחשוב ששני הצדדים אחראים למצב. אבו מאזן מעדיף לקבל מדינה מהאו"ם כדי שלא יצטרך להתפשר עם ישראל.
מצורף מאמר של
עיתונאי ערבי המודה בטעויות שעשו הפלשתינים.
"שוברים שתיקה" מתעלמים מעובדות אלה ומהעובדה שהרשות הפלשתינית ממשיכה לטפח את חלום השיבה. "הדרישה ל"זכות השיבה" היא סוס טרויאני לחיסול הרוב היהודי והפיכת מדינת היהודים למדינה בעלת רוב פלשתיני, כלומר פלשתין.
פעילות חו"ל פסולה בעיני הארגון שם דגש על חשיפת פעולות חריגות בצבא ומציג את צה"ל כצבא כיבוש אכזרי ולא מוסרי. תמונה זו אינה משקפת את המציאות. אין ספק שיש מדי פעם מקרים שאינם עומדים בקריטריונים שהציב לעצמו הצבא. אבל,הצבא משתדל לחקור את עצמו ולתקן את הטעויות. צה"ל אינו נקי מחריגות. אבל, ריכוז הזרקורים רק לחריגות בפני חברי פרלמנטים מכל העולם מביא לעיוות המציאות ולדמוניזציה ודה- לגיטימציה למדינת היהודים. הנזק שהארגון גורם לישראל הוא חמור ביותר וזה לא יסולח.
הסירוב לשתף פעולה עם הצבא ולהעביר לו את המידע הדרוש לביצוע חקירות על חריגות יוצר לארגון תדמית של מי שאינו מעוניין בחקר האמת. הסירוב לחשוף את העדויות לבדיקה מעורר חשד שמאחורי הטיעון שהמטרה היא מלחמה נגד הכיבוש מסתתרת אג'נדה נוספת. המנכ"לית לשעבר של הארגון אף הודתה בפומבי שקיימת אג'נדה והארגון חותר להקמת מדינה דו-לאומית.
יתר על כן, מהמחקר של תוכנית המקור בערוץ 10 מתברר שלא תמיד המחקרים של הארגון עומדים בקריטריונים העיתונאיים. העובדה שקבוצה קטנה ולא מקצועית מפרסמת חומר על צה"ל שלא תמיד נבדק כראוי זוהי התנהגות לא אחראית. משפטו של החייל אזריה מוכיח שהצבא אינו מוכן לסבול חריגות.
לא התייחסתי במאמר זה לעובדה שהארגון מקבל כספים מגורמי חוץ שיש להם אינטרסים משלהם המהווים התערבות וניסיון להביא לשינוי המדיניות הישראלית בדרך זו. רק אזרחי ישראל הם בעלי הזכות להצביע בבחירות ולקבוע איזו ממשלה תהיה בישראל. ההתערבות של מדינות זרות ניראית פסולה בעיני למרות שאני נגד מדיניות ממשלת הימין והייתי שמחה לראות בהחלפתה.
