הצילום שהמתנוסס אתמול לכל רוחב העמוד הראשון של "ידיעות אחרונות": זוג חיילות מחופשות למתנחלות, חיוך רחב על פניהן ובחיקן בובות סמוקות לחיים, מעורר פלצות אם לא בחילה.
זוהי האמפטיה שמגלה ממשלת ישראל והתקשורת המגויסת לעקירת אמהות מבתיהן.
תרגיל מחליא ביחסי ציבור, בהשתתפות דובר צה"ל ועורכי העיתון. עבור יוזמי הצילום, עקירת יהודים מבתיהם הוא פורים שפיל, נשף מסכות צוהל, תוך אטימות ועיוורון לסבלם של הנעקרים, שעבורם זה לא פורים אלא יום הכיפורים- יום שכולו אבל, בכי וטראומה לכל החיים.
למה הדבר דומה. לאנס המתרגל אונס בהשתתפות שחקנית הפוסקת רגליים כשחיוך רחב של הנאה מרוח על פניה!!! בעוד שהנאנסת ממתינה בביתה כולה רועדת מפחד, כשהיא יודעת בוודאות מצמררת שהאנס האמיתי יתפרץ מייד לביתה ויבצע בה את זממו.
מאיזה תהומות של רשע, מאיזה שפל של אכזריות בא הצילום הזה? מעשה נבלה אכזרי, הרווי בנקמנות ובשמחה לאידם של "הכובשים/מתנחלים" השנואים שבא יומם...
חטאם של המצלמים כפול - משום שהם אטומים גם לרגשותיהם של החיילות המחופשות ורבבות חיילי צה"ל המחויבים להוציא לפועל את העקירה. גם עבורם זה לא יהיה נשף מסכות - הם ייתקלו באמהות בוכיות, לא בבובות חסרות חיים, אלא בתינוקות בשר ודם...
בימים קשים שכאלה, לב כולנו צריך להיות עם העוקרות התמימות ועם הנעקרות האומללות, עבורם זה לא יהיה תרגיל פורים זה יהיה יום הכיפורים!!!
