בשבועות האחרונים העלה העיתון מעריב את קמפיין ההינתקות שלו תחת הכותרת "נעבור את זה ביחד". בימים שחלפו לאחר מכן, גונן עורך העיתון, אמנון דנקנר, בלהט, על הסיסמא שהמציא וניסה להמחיש כי המדובר בסיסמא של האנשים השפויים במרכז - לא הקיצוניים בשמאל ולא אלו שמימין.
אבל מר דנקנר, אנחנו לא נעבור את זה ביחד. כי תהום פעורה מפרידה בינך ושכמותך, שעסקו בשנה האחרונה בהכשרת מהלך הגירוש הדיקטטורי של שרון, ובין מי שדחפור עומד לעלות על ביתו ועל בית הכנסת בו הוא מתפלל.
תהום פעורה מפרידה בין מי שאמרו כי הם מתנגדים לטרנספר בכל מחיר, וישכבו מתחת לגלגלי המשאיות, ובלבד שמדובר בערבים אבל שותקים כמו דג כשמדובר ביהודים, לבין מי שעומד להיות בתוך הכלובים, תלוי בין השמים לארץ, כשקרוביו המתים מוצאים מהאדמה.
לא נעבור את זה ביחד, כי כשהיה צריך לומר לשרון "עצור ולך למשאל עם", אתם, מר דנקנר, מילאתם פיכם מים, כשהיה צריך לומר לשרון תתפטר, לאחר שהתעלם לחלוטין ממשאל המתפקדים של מפלגתו שלו - אתם העדפתם לקעקע את לגיטימיות המשאל ואת לגיטימיות המתפקדים, במקום לצבוע את עמוד השער של עיתונכם בצמד המלים המלים "לך הביתה", או לכל הפחות "לך לעם". כי הכל כשר עבורכם כשמפנים התנחלויות.
לא נעבור את זה ביחד, כי אתה והברנז'ה השמאלנית שלך, חשפתם את המוסר הכפול שלכם, זנחתם את חובותיכם המוסריות הבסיסיות והפכתם להיות לכלבי השמירה של "המשפחה", במקום כלבי השמירה שלנו, הציבור.
לא ולא. אנחנו נעבור את זה לחוד. אתם תמשיכו לבלבל את המוח על זכויות אדם, ועל חוק יסוד כבוד הפלשתיני וחירותו, ואנחנו נגן על השאריות האחרונות של מה שנשאר מהפרויקט הציוני המדולדל. אתם תמשיכו לשתות קפה בשינקין, ואילו המתיישבים ותושבי הפריפריה ימשיכו להיות המגן החי שלכם בפריפריה.
לא רוצה לעבור את זה ביחד. כשרציתי ביחד, אתם לא רציתם. כשרצינו אחדות, אתם אמרתם לשרון דרוס אותם, כשביקשנו משאל אתם אמרתם: מי שואל אתכם בכלל. כשרצינו בחירות, אתם התנגדתם.
אז אל תבואו אלי, דנקנר ומרגלית, וכל יתר הצדקנים, ותספרו לי על חשיבותה של האחדות. אין אחדות, כי אתם ויתר האליטות מעלתם בתפקידכם והעמדתם את האידיאולוגיה לפני הכל. לפני השחיתות, לפני עמרי, לפני סיריל, לפני משאל המתפקדים, לפני חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - לפני הדמוקרטיה.
זה הזמן לגיוס כוחות המוני. לא ביחד - לחוד. 100,000 איש, ממתנגדי הגירוש, נחושים, חזקים, חדים יספיקו לתקוע את ההינתקות באותו זמן קריטי הדרוש להבשלת המערכת הפוליטית לכדי החלטה על דחייתה או על קיום בחירות. המסה הקריטית האנושית היא שתקבע.
כל מי שהיה פעם בסין יודע מהי מסה אנושית קריטית. אתה עובר בביג'ינג כביש בעל 12 נתיבים ברצף פי 2 מנתיבי איילון, כביש שאין בו כלל מעבר חצייה והרכבים נוסעים בו 100 קמ"ש. איך אתה עושה זאת?
בהתחלה אתה לבד ולא יכול לעשות דבר, לאחר מכן באים עוד אנשים ולפתע עומדים על המדרכה אלפי אנשים השואפים לחצות את 12 הנתיבים הסואנים. הם מתחילים להתקדם תוך שהם מכניעים רכב אחר רכב, נתיב אחר נתיב. עד שלבסוף כל 12 הנתיבים על אלפי המכוניות שנוסעות עליהם, עומדים משתאים וממתינים בסבלנות עד שאלפי הולכי רגל יעברו. הרכבים לא רוצים לוותר להולכי הרגל, הנהגים הסינים ידועים כפרועים ביותר אשר עבורם האור האדום הוא בבחינת המלצה בלבד. הם רוצים להתקדם, מתים להתקדם, אבל בכל זאת: אלפי הולכי הרגל הסינים מכניעים אותם, ממש מכניעים אותם, יום אחרי יום.
אם זה עובד אצל הסינים, זה יעבוד גם כאן בארץ הקודש. זכרו זאת ביום הפקודה, כשאתם מתלבטים האם להמשיך ולראות בטלוויזיה כוכב נולד ולקטר על המצב בזמן החדשות, או שמא לקחת יום חופש, לרדת לדרום הארץ, אפילו רק לכמה שעות לעזור למפגינים ולעודד את רוחם.
כל אדם נוסף בשטח משמעו כיבוש נתיב נוסף בדרך "למעבר הכביש" - בדרך לניצחון. מי שהיה בערב ביום ה' בכיכר רבין בת"א, ראה כי הדבר אפשרי ואינו בבחינת פנטזיה. זכרו את דברי - המאסה הקריטית האנושית בשטח היא שתכריע ויש לי יותר מאשר הרושם שגם חלוץ, קראדי ויתר נושאי התפקידים שחייבים תודתם לשרון על המינוי יודעים זאת היטב.
