בהחלטה תקדימית מוזרה קבעו שופטי בית המשפט העליון: אליעזר ריבלין, אדמונד לוי, כנגד דעתה של השופטת עדנה ארבל, כי מעביד המקיים יחסי מין עם עובדת הכפופה לו אינו עובר עבירה פלילית, כל עוד העובדת היא שיזמה את יחסי המין וגם אם עשתה זאת למטרת שיפור תנאי עבודתה.
שופטי העליון הפכו החלטת בית המשפט קמא שהרשיע מנהל מטבח בבית חולים ידוע בבעילה אסורה בהסכמה של עובדות הכפופות לו שיזמו יחסי מין איתו במטרה לקדם עצמן במקום העבודה.
שופטי העליון קיבלו כאמור את ערעורו של בא כוח הנאשם, שטען כי לא ניתן לומר שהבוס ניצל את מעמדו לרעה משום שהעובדות הן שיזמו את היחסים במטרה לשפר את תנאי עבודתן, בא כוח הנאשם טען כי: "אחרת, נגרום לכך שכל קשר אינטימי בין מעביד לעובד במקום העבודה יהיה פסול".
השופט אדמונד לוי נימק את ההחלטה באמרו: "אינני סבור שהחוק התכוון לגלות מידה כה גדולה של פטרנליזם - שאפשר ודווקא הוא שולל ללא הצדקה את ההכרה באוטונומיית הרצון של הקורבן"... סליחה??? עם כל הכבוד לשופטי העליון, הפעם הם פישלו בגדול.
ההיררכיה בתפקידים בכל ארגון חברתי, נובע מעקרון לוגי, לפיו לצד הסמכות, הכבוד, הכוח והשכר המאפיינים את מעמדו של הממונה הבכיר לעומת הכפופים לו, חלה עליו גם האחריות על מעשיהם. הוא מנכס לעצמו את הישגיהם כאילו היו שלו, ונושא באחריות בשל מחדליהם. מהות היחסים בין הבכיר לכפיף היא כאחריותו של האב על ילדיו.
טועים השופטים בהחלטתם, משום שמצופה ממעביד הממונה על עובדים רבים גברים ונשים כי ינחה ויורה את עובדיו ויתקן את שגיאותיהם ולא ינצל את שיקול הדעת המוטעה שלהם לצרכיו הבהמיים. האם השופטים לוי וריבלין היו פוטרים אב מאחריותו לנוכח טיעונו שקיים יחסי מין עם אחת מבנותיו שרצתה בכך לשפר את מעמדה בין שאר אחיה במשפחה?
טועים השופטים גם בהיבט של ערך השוויון בכלל והשוויון בין המינים בפרט, העולים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, משום שמתן לגיטימציה למעביד לקבל טובת הנאה מעובדת המצפה לשפר את תנאי עבודתה כמוה כקבלת שוחד לכל דבר. השופטים נתנו כאן לגיטימציה לפגיעה בערך השוויון משום שרק עובדת ה"מספקת את הסחורה" משפרת את סיכוייה לעומת העובדים הגברים באותו ארגון שאין להם אותה סחורה להציע או שאין לה ביקוש אצל אותו מעסיק (בהנחה שהוא סטרייט). כך גם נוצר בסיס לחוסר שוויון הזדמנויות של עובדת לא יפה או מבוגרת, לעומת עובדת צעירה ואטרקטיבית.
טועים השופטים גם בהיבט של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק יסוד: חופש העיסוק בעיקר בין נשים לבין עצמן, משום שהם יוצרים מצב חדש בו שתי נשים מוכשרות ומשכילות המתמודדות על אותו תפקיד, יזכו ליחס שונה כשאחת מהן תיתן "ערך מוסף" לשיקולים בתהליך קבלת ההחלטות של הממונה.
טועים השופטים במתן הכשר למערכת הצבאית ליצור אוירה שבה עלולות חיילות ליזום יחסי מין עם מפקדיהן במטרה לשפר את תנאי העסקתן, ומה יעשו באותה העת החיילות ה"טובות"? ישמרו עוד שבת?
ניכר כי השופטים לא נתנו דעתם גם להיבט של הפרת חוזה שנוצר כאן, שהרי אם אין פסול פלילי במעביד המקבל שירותי מין בתמורה לקידום בעבודה - יכולה לכאורה העובדת שנתנה מה שנתנה לדרוש מהמעביד כי יעמוד בחלקו ולא - תוכל לתבוע אותו על הפרת הסכם.
אין להתפלא כי החלטה אומללה כזו יצאה מהיכל הצדק שלנו, זו הייתה רק שאלה של זמן לנוכח הנורמות הפסולות שהשתרשו בחברתנו, כשמנכ"ל אינו מתפטר לנוכח מחדל שהתרחש תחת ניהולו, כששר ממשיך לכהן גם שכנכשל במשימתו, כשהש"ג נושא באחריות בעוד מפקדיו ממשיכים לעלות בסולם הדרגות.
הקוד האתי המקצועי בישראל חייב להשתנות, מנהל ממונה חייב באחריות כלפי הכפופים לו, אסור לו לנצל את חולשותיהם, ואסור לו לייצר מצבים בהם עובדיו יציעו לו טובות הנאה בתמורה לקידום בעבודה. האחריות היא שלו ותמורתה הוא מקבל כבר מלוא החופן.
