הדברים שלהלן הם לא בהקשר של ארץ ישראל השלמה, לא מתוך גישה דתית, אפילו לא מנימוקים ביטחוניים כבדי משקל - כל אלה נתונים במחלוקת.
משטר דמוקרטי - מבוסס על מספר מרכיבים עיקריים:
1. שלטון העם - הוא הריבון, הכרעתו מחייבת את הנבחרים.
א. היו בחירות - בין מצנע, שהטיף לאיזו שהיא "יציאה מעזה", לבין שרון שקבע: "דין נצרים כדין תל-אביב". הציבור הכריע, ובגדול.
ב. טוענים, כי ההחלטה על ההינתקות הועברה בכל המוסדות המוסמכים, וזה נכון.
אבל איך היא הועברה - על-ידי פיטורי שרים, הטלת אימה ושיחוד חברי הכנסת.
זאת הקליפה, לא המהות - ואילו המהות נרמסה.
2. זה מביא לעיקר השני של הדמוקרטיה - הפרדת הרשויות.
במחוזותינו, היא אינה אלא מראית-עין בלבד.
א. ציינתי כבר איך נבחרים מושחתים - הם "הרשות המחוקקת" - בוגדים במצע ובתוכנית לפיהם נבחרו, מועלים בבוחריהם ובמנדט שקיבלו מהעם. כאלה הם השרים ורוב חברי הכנסת של הליכוד.
ב. מערכת "עשיית הצדק", על כל זרועותיה - המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט עד בית המשפט העליון - כולה עשויה מקשה אחת, בנויה בשיטת "חבר מביא חבר".
היא לא ממלאת באמונה וביושר את תפקידה - אלא משרתת, תוך עיוות המשפט והצדק, את המחנה אליו משתייך רובה המוחלט.
כך נולדה בחטא תוכנית ההינתקות - כדי לעצור את העגלה המתגלגלת של העמדת ראש ממשלתנו המושחת ובניו לדין, על העבירות הכבדות שביצעו. על זה כתב בפירוט בן כספית במעריב עוד בפברואר 2004, הדברים תוארו בספר "בומרנג" של רביב דרוקר ועופר שלח שפורסם לאחרונה.
השלושה הם לא מתנחלים, לא ימניים, לא דתיים - אלא עיתונאים שתומכים בהינתקות.
ג. בהקשר זה ראוי לצטט את פסק הדין בבג"צ נגד אי-העמדת האב והבן שרון לדין על קבלת שוחד שכתב השופט מצא: "אכן, אין צריך לומר כי ראש ממשלה המבצע עבירה צריך ליתן את הדין על עבירתו, ודינו לעניין זה אינו יכול להיות שונה מדינו של 'אחד האזרחים' - ואולם העמדתו לדין של ראש ממשלה תביא, קרוב להניח באורח מיידי, לשינויים בסדרי השלטון במדינה, ולכך עלולה להיות השפעה דרמטית על המדיניות הנוהגת ...".
היה גם פסק דין מיעוט של השופט חשין באותו הבג"צ, כפי שתיאר איתמר לוין בגלובס ב-8/04.
הוא כתב, בין היתר: "סכומי כסף ענקיים אלה (גלעד קיבל 640 אלף דולר, והובטחו לו עוד בונוסים בסך 3 מיליון דולר) ניתנו לאדם שלא היה לו כל ניסיון קודם בעיסוק שנתבקש לעסוק בו, וידוע
כי יש בארץ מאות של מי שסיימו לימודי כלכלה ומינהל עסקים, מקצתם אף בהצטיינות".
היועץ המשפטי, מני מזוז, סבר שהתשלומים היו סבירים, מאחר שגם נותני שירותים אחרים בפרויקט קיבלו סכומים גבוהים. על כך אומר חשין: "הנמקה זו אינה מקובלת עלי. לא שמענו כי אפל היה פזרן כספים לתיאבון, ונתקשיתי להבין מה עניינם של יועצים אחרים לעניינו של גלעד".
"דומני כי ההשוואה בין שכרו של גלעד לבין שכרם של יועצים ועוזרים אחרים אינה כלל לעניין, שהרי איננו יודעים מה היו כישוריהם של אותם יועצים ועוזרים ומה היה מעמדם בשוק העבודה; ענייננו הוא בכישורים של גלעד ובשאלה אם כישוריו-שלו הצדיקו את השכר העצום ששולם לו. בכישוריו ובניסיונו של גלעד דיברנו לעיל - והמסקנה מכל אלה נדרשת מאליה".
3. צלע נוספת של משטר דמוקרטי היא התקשורת.
זאת, במקום לחשוף את כל העוולות של משפחת שרון, את רמיסת הדמוקרטיה שבהעברת החלטות גורליות בניגוד להחלטת הבוחר - על-ידי פיטורי שרים, הטלת אימה ושיחוד חברי כנסת - נרתמה בכל עוצמתה למען ההינתקות.
מ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" היא הפכה להיות לפודל, ששומר בקופסה ועוטף בצמר-גפן את האתרוג הרקוב - כל עוד זה משרת את האינטרס.
במצב זה אין פלא, שרוב הזמן הסקרים הראו רוב להינתקות; צריך להתפלא, שרוב זה לא היה גדול יותר, ושכעת הוא התנדף ונעלם.
בכל מקרה - הציבור, הריבון, מכריע בבחירות או במשאל עם, לא בסקרים של מינה צמח - אחרת אפשר היה לבטל קיום בחירות, להסתפק בסקרים.
מהדברים רואים, שכל מוסדות הדמוקרטיה - הממשלה, הכנסת, הפרקליטות ובית המשפט העליון - כשלו במהות. במצב זה, המחסום היחידי שנותר בפני חורבן המשטר הדמוקרטי במדינה, הוא רבבות החיילים והשוטרים שצריכים לממש החלטה מושחתת זאת.
ההחלטה נתקבלה ממניעים פליליים; ומה שחשוב יותר, היא רומסת את המרכיב העיקרי של משטרנו, הוא הדמוקרטיה.
לכן הפקודה לביצוע ההינתקות היא בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. חובתו של כל חייל וכל שוטר לסרב לבצע פקודה זאת - ללא כל קשר להיותו דתי או חילוני, או לדעותיו הפוליטיות.
לא בגלל "ארץ ישראל השלימה", לא בגלל "קדושת הארץ", גם לא משום שמבחינה ביטחונית זה אסון שיעלה בהרבה חיי אדם, אולי יסכן את עצם קיום המדינה - על כל אלה ניתן להתווכח.
יש דבר אחד שהוא מעבר לכל ויכוח - ההינתקות רומסת את הדמוקרטיה, הופכת את המדינה לרפובליקת בננות שנשלטת על-ידי משפחת מאפיה.
לכן סירוב להשתתף במעשה הנבלה היא חובתו של כל חייל וכל שוטר - אחרת הוא יהיה שותף לפשע. הוא לא יוכל לומר לעצמו, למצפונו, למשפחתו - "רק מילאתי פקודות". הוא חייב לסרב !
