תחושת החרפה תגיע בעוד מספר ימים כשיסתערו המונים ערבים על יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.
גברים, שחלקם נושאי נשק חלקם רעולי פנים. נשים מיללות יללות שמחה ושקים לאיסוף השלל על גבן. יריות שמחה, ריקודי גגות, שריפת בתי הכנסת, ואולי, חלילה, גרירת גופה אחת או שתיים של יהודי איש אמונה תמימה שהתעקש לשבת תחת גפנו בנחלתו עד המוות. צעקות פראיות " איטבח אל יהוד" שירי שמחה לאיד וניצחון יהדהדו מקצה העולם ועד קצהו.
מנהיגי החמאס יכריזו כי הניצחון על הציונים קורם בשר ודרך הטרור היא הדרך בה יש ללכת עד לגירוש אחרון היהודים.
ומיהו יועץ הסתרים של הגולם שקבע כי ימי החרפה יתחילו עם תום התשעה באב יום האבל היהודי על הפורעניות הרבות שאירעו.
לעגל הזהב, לתקשורת, לשמאל, זו חגיגת קיץ פסטיבל רייטינג, הדבר האמיתי. כעס לגיטימי יוצג כאלימות קשה, הנפות שלטים והפגנות יוצגו כהמרדה, כתבי אישום יעופו בין הפרקליטות לשופטים כעפיפונים בחוף ניצנים.
ואחר כך. סיפורי "האלימות הקשה", של אמהות הנגררות, מושלכות מביתן וילדיהן בידם ירדו מסדר היום. תמונות החיילות באימונים המתחזות למתנחלות ואוחזות בידיהן בובה חמודה ושקטה יתחלפו בתמונות ילדים וילדות הנאבקים כחתלתולים במגרשים.. כתבות מוזמנות על החייל שעשה עליה מאוקראינה והתגייס לפינוי היהודים, יחדלו.
בפרוס שנת תשנ"ו הבאה עלינו, תבוא לה ההתפקחות. פליטי הגוש יקבלו את הפיצויים וישתקמו מהר. את סכומי העתק שתעלה האקציה,ייטול האוצר מתקציבים שוטפים, מסל התרופות, מהנזקקים, מהחלשים, מתקציבי הפתוח, מהחינוך ומבתי החולים.
כפטריות רעל אחרי הגשם, תופענה שוב הכתבות המוזמנות על המובטלים הרעים ועל האמהות החד הוריות השודדות ועל הכספים שסוחטים ה"מפונים" מלה מכובסת למגורשים (שכבר אינם מתנחלים יותר). ההינתקות מייצרת עשירים חדשים, קבלני הינתקות, קבלני עפר שיהפכו את שמורת ניצנים ל"גוש".
מאכערים מגובים בעומרי שרון בחברי מרכז, ש"יסדרו" לכל המרבה בעמלה מכרזים להקמת בסיסי צה"ל חדשים בנגב ובגליל ואין פוצה פה ומצפצף. או אז יחזרו גם פצצות המרגמה על אשקלון, ושדרות, מנהרות חבלה, הרוגים ראשונים, חידוש הלוחמה.וחידוש טרור המתאבדים.
והחרפה תתגבר ותורגש היטב כשיתבררו מימדי הכזב, ההרס שהמיט הגולם, הגולם שקם על יוצרו. כשיסתבר כי ההינתקות נתון נתנה את הרוח הגבית לטרור כפי שטען הבכיר שהודח. ההינתקות תהפוך לניצחון אדיר של לוחמת הטרור הפלשתינית בישראל.
וכדרכו של ניצחון, ימצאו לו אבות רבים. דוברי החמס, גדודי אל אקצא, הג'יהד האיסלמי, ונסראללה של החיזבאללה, כולם יטענו לאבהות. וסוס מנצח לא מחליפים, לכן יתחדש הטרור.
פצצות מרגמה על עפולה, העמק, כביש הסרגל וחדרה יסמנו את הכישלון הישראלי באותות של דם. ובדרכו של כישלון, יתום ונדכא, ימצא הגולם חיש קל את הקורבנות בהם יוכל לתלות את האשם.
ומי יהיה הקורבן? אל דאגה, יימצאו, אולי יהיה זה הש.ג, החייל שלחץ על ההדק וירה למוות ביהודי, אולי יהיה זה שוטר שניפץ באלתו גולגולת של מפגינה בת 16 שצו ליבה קרא לה לעזרת העם, ןאולי שר ביטחון או שר משטרה. ואולי יבוא המשבר מאוחר יותר, כשתצוף ההכרה כי ללא ריקודי הרוע של השמאל והתקשורת על הגגות וללא שתוף הפעולה של חברי הכנסת של הליכוד שאצו לקבל שוחד משרון, שדרגו את מעמדם, לא היה נוצר השבר.
ולאחר החרפה תבוא ההתפקחות, התפקחות כאובה. ישראל של 2006 לא תהיה ישראל חדשה ולא טובה יותר, ישראל מובסת, מוכת טרור, ומפולגת. ואולי יוליך המשבר להתגברות הכוחות הלאומים והדתיים ולגל פטריוטיות שיכה שוק על ירך את
המערכת הפוליטית המסואבת, את מערכת המשפט האוליגרכית, את התקשורת האתרוגית.
משבר שיעלה את העם היהודי בציון על דרך אחרת יותר יהודית ומאמינה בצדקת הדרך ופחות פוסט ציונית.
