את חיים ברוידא, המתמודד עתה בבחירות לראשות העיר ברעננה, אני מכיר מאז היותו בן 16.
פגישתנו הראשונה היתה מקרית לחלוטין. כפרסומאי המוסד החינוכי ע"ש "מוסינזון" בהוד-השרון, בו למד חיים את לימודיו התיכוניים, במגמת האלקטרוניקה, נפגשנו במזכירות בית-הספר. אני ישבתי שם לצורך עיסוקיי, והוא נכנס לקחת גיר לכיתתו. משום מה, למרות פער הגילים (10 שנים), התפתחה בינינו שיחה חביבה של מספר דקות. כבר באותן דקות מעטות הבחנתי כי חיים הוא נער מיוחד במינו, שונה משאר הנערים בני גילו. לא יכולתי לשער ולצפות מראש באותן דקות מעטות עד כמה יצטלבו וישתלבו דרכינו בעתיד, ועד כמה גורלית היתה עבורי אותה פגישה.
לימים, לאחר שסיים את לימודיו ואת שירותו הצבאי בדרגת רב-סרן בצנחנים והתקבל לעבודה ככתב "ידיעות-אחרונות" בשרון, נפגשתי איתו שוב. אני, בנוסף להיותי פרסומאי, עבדתי חלקית גם ככתב וצלם "מעריב" בשרון. לכאורה, אמורה היתה להיות ביני לבין חיים תחרות, ניגוד אינטרסים ויריבות, כפי שקיימת בין שני העיתונים הגדולים במדינה. אבל למעשה התפתחה לה בינינו לאט-לאט ידידות וחברות עמוקה גם בתחום המקצועי וגם באופן אישי.
בשנת 1990 התגלתה אצלי מחלה נדירה, שהפכה אותי לסיעודי ב-100%. וכך כעבור כמה שנים של ישיבה בכסא-גלגלים באפס מעשה בבית, כאשר כל מאות ואלפי האנשים אותם הכרתי במשך יותר מ-30 שנות עבודתי בתקשורת הישראלית עוזבים אותי לבד לנפשי, נאלצתי כעבור מספר שנים לעבור להתגורר בבית-אבות סיעודי קרוב לבית.
כאן, במקום הכי בלתי צפוי מראש, נתגלה לי חיים ברוידא האדם. הוא לא רק שלא התרחק ממני ועזבני לנפשי ככל חבריי האחרים, כולל אנשי "מעריב", אלא שניתן לומר כי לקח אותי כ"פרוייקט" אישי שלו ושל בני משפחתו. הוא החל לבקרני בקביעות פעם-פעמיים בשבוע, לעיתים בחברת דוריס אשתו ובחברת ילדיו.
אנו מקיימים קשר טלפוני יומיומי רצוף וקבוע וזאת אף כשחיים היה עסוק יומם וליל עד מעבר לראש בתפקיד רכז הכתבים של "ידיעות-אחרונות" ואף כיום בשיא מערכת הבחירות לראשות עיריית רעננה. בזכותו של חיים, שגייס לדבר את זאב ביילסקי, ראש עיריית רעננה לשעבר, אשר פרש לפני כחודש לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, ואת אריה סקוף, מנכ"ל מייקרוסופט בישראל, קיבלתי לפני כשמונה שנים כיסא גלגלים ממונע ומחשב אישי נייד, העוזרים לי לא להיות תלוי לגמרי בחסדם של אחרים.
ברוידא עודד אותי אף להמשיך ולכתוב לעיתון המקומי של הוד-השרון, עיתון "ירוק" והוא עוזר לי בכל דבר קטן כגדול שביכולתו לעזור. מעולם לא איכזב אותי. את אשר הבטיח קיים במלוא מובן המילה. את אשר נראה לו שלא יוכל לקיים - לא הבטיח.
יכולתי לכתוב כאן עוד אלפי מילים אודות מה שחיים עשה ועושה למעני, אך קצרה היריעה מלספר כאן את הכל. אומר רק שבהיותי בן יחיד להוריי, חיים - בשבילי - הוא כאח דואג ואוהב, כקרן אור באפילה.
ולסיום אוסיף שהעזרה והסיוע לזולת, מבלי להיות תלוי בדבר, טבועים עמוק בדמו של חיים. הוא ירש וינק אותם יחד עם חלב אימו - וכמו שאני מכירו היטב, אם ייבחר לתפקיד ראש העיר, הוא יישם תכונה נפלאה זו שלו לגבי כלל תושבי רעננה.
