"המסתננים"
עדין אני זוכר את סיפורי ה"מסתננים", כינוי המחבלים הערבים בשנות החמישים שחדרו חמושים אל הכפרים היהודים. גנבו, פוצצו, אימת ישובי הספר.
"מסתננים" - כינויי אוהדי המתנחלים, החודרים אל גוש קטיף וחבל עזה, מתוך ניסיון נואש למנוע את גירוש "אדוני הארץ", המתנחלים. כינויים בפי העיתונות הישראלית.
בצדק כמובן.
ספר "אדוני הארץ" המתנחלים, "אדוני הארץ", שם סיפרם המשותף של עקיבא אלדר עיתונאי הארץ, ועידית זרטל - פרופסורית להיסטוריה. פ"צ.
וכך אני יורד לסוף דעתם של העיתונאי והפרופסורית, המגלים לי ש"אדוני הארץ" המתנחלים, שולטים לנו בלעדית על הארץ, על עיתון הארץ, ידיעות, מעריב.
המתנחלים, כך נראה, ברוני תקשורת הקובעים לנו את סדר היום הציבורי, את הלך המחשבה. אדוני הארץ - המשלמים את משכורת מנחי הרדיו והטלוויזיה.
אדון הארץ, המתנחל האלים, המחזיק בעמדות המפתח במערכת לאכיפת החוק, הפרקליטות המשטרה. שלא לשכוח את העליון. של ברק, של ארבל, ושל הבינישים. כולם או חלקם.
"חבר מביא חבר" כבר תהיתי?
ואני חסר הדעה כך מבין, ש"אדוני הארץ" המתנחל, הצליח לשלוט לנו בלעדית על סדר היום הלאומי. לגרש את הערבי מפתחת רפיח, חבל עזה, נצרים. למרות שליטת השמאל הפוליטי בממשלה, בכנסת ישראל, בציבוריות הישראלית, העממית, הפשוטה.
ואל תבלבל אותי עם עובדות.
פראבדה - בכחול לבן יוזף גבלס כמו יוזף סטלין ("האח הגדול", "שמש העמים"), היו מוריקים מקנאה בצפייה בבני דמותם הישראלים, המצליחים להניע אותי בובה על חוט.
הופ-הופ, ידיים למעלה, ידיים לצדדים. מעלה מטה, קדימה והצידה.
הופ הופ. אחד שתים, וחוזר חלילה.
חושב לא חושב, נכון לא נכון. בהוראת כותרת העיתון.
פראבדה - כחול לבן.
לקורא החושב.
הנאור.
הקרנפים ודומני שאפילו הרצל, שהבטיח לנו בבזל שבשוויץ "אם תרצו אין זאת אגדה", לא היה יכול להעלות בדמיונו הקודח, שיחד עם תקוות סיום אלפיים שנות גלות בהגשמת מדינת היהודים בארצם, עם הזונה היהודית והגנב היהודי, יתגלה הג'יניוס היהודי במלוא תפארתו. כגאון יצירה.
דומני שגם אורוול של 1984 היה מקנא.
עלי הישראלי - אור לגויים.
עז בעדר.
קרנף.