כל המנתקים הראשיים של מדינת ישראל יודעים מה עומד לקרות בחודשים הקרובים, לאחר השלמת חורבן ההתיישבות: המחיר בעד החורבן יהיה כבד יותר ממחיר החורבן עצמו, הטרור יכה שוב. בימים אלה, בהם הצעירים בחולצות כתומות מתבצרים על גגות בתי כנסת מפני אחיהם במדים, ארגוני הטרור משלימים הכנות. בעברית פשוטה: כמה מהאנשים המסתובבים ברחובות עם סרטים צבעוניים או בלעדיהם, בקרוב יאבדו גפיים, ישותקו, יתעוורו, יתחרשו וימותו.
על-מנת לצפות את התרחיש הנ"ל לא צריך לקרוא בקלפים, מספיק להתייחס לניסיון הקיים ולהקשיב למה שאומרים במלים ברורות דוברי הארגונים ונשיא הרש"פ. ראש ממשלת ישראל מבין את זה, ממלאי מקומו וסגניו מבינים את זה, מלחכי פנכתו ושומרי אתרוגו מבינים את זה, ואפילו ראש אמ"ן האלוף זאב פרקש מבין את זה.
על-פי הדיווחים בתקשורת, בזמן האחרון מרבה פרקש להרצות בפני הוועדה לענייני חוץ וביטחון של הכנסת על הצורך במו"מ לאחר השלמת החורבן, כי אחרת - יתחדש הטרור. מועד לחידוש הטרור, על-פי האלוף פרקש - האביב הקרוב, לאחר הבחירות לפרלמנט של רש"פ.
האם ארגוני הטרור יתאפקו זמן כה רב? נחיה ונראה. האם הקשר בין מועד הבחירות למועד הטרור מעיד על הקשר בין המערכת הפוליטית של רש"פ למערכת הטרור? כן, את זה אנחנו יודעים מזמן. האם סביר ונכון לקיים מו"מ תחת איומי הטרור? על-פי הח"כ הבא מטעם מפלגת העבודה - זאב פרקש - בהחלט כן.
במלחמת הטרור נגד ישראל, עוד לא נורתה ירייה אחת ולא התפוצצה פצצה אחת, שהיחס אליה מצדו של השמאל לא היה כפול: מצד אחד מגנים טרור ואף ממש-ממש מתעבים אותו, מצד שני - תמיד הם יודעים למצוא אליבי, לטרוריסטים ולעצמם.
יומיים אחרי כניסת ערפאת לעזה נרצחו בארז שני חיילים - האליבי היה, שערפאת לא הספיק להתארגן ביומיים... אחרי זה למדנו שהטרור מכה בגלל פתיחת המנהרה, שלא הזיקה לאיש, בגלל "הצרת צעדיו" של ערפאת, בגלל אי-שיחרור מחבלים, שזה עתה עצרנו, בגלל הדרישה הישראלית לעיקרון ההדדיות או בגלל עיכובים במשא-ומתן. קשה להאמין (או קל, כשמכירים את החומר...) אבל כשהיכה הטרור במקביל למשא-ומתן - האליבי, שהציג השמאל היה: המשא-ומתן מהיר מדי. זכות היוצרים על ההברקה האחרונה, כמו על חלק מאחרות, שייכת ליוסי שריד.
כעת, כשהטרור כבר מפנה טילים ופגזים לעבר נקודות הישוב הישראליות, שטרם מיועדות לפינוי, יש כבר בשמאל מי שמתכונן למחר. ההנחה הבסיסית היא, שזיכרון הציבור כזיכרון דג זהב: לא מעבר לשנייה האחרונה, לכן אפשר להפעיל שוב את התרגיל "משא-ומתן".
הרעיון להחריב את ההתיישבות נמכר לציבור בעטיפת "אין פרטנר". אם אין פרטנר, אז מבצעים חד-צדדית, מצטמצמים, מתפרדים, מתבצרים, דואגים לדמוגרפיה וכלכלה וכו'. לא היה יום אחד, בו התיאוריה הזו היתה מעוגנת במציאות, כל יום המשיכו לרחף ברקע "מפת הדרכים", "הסדר עתידי", המשך החורבן והמשך הטרור.
כעת, למודי ניסיון העבר, הם כבר מכינים את השלב הבא: "הטרור מכה בנו, כי איננו מנהלים משא-ומתן, ישראל לא מגלה גמישות, לא מוכנה לפריצת דרך" - את התחמושת התעמולתית הזו מכירים כולנו, או לפחות אלה, שזיכרונם מתפקד.
ובכן, אחרי השלמת החורבן, אחרי הבחירות לפרלמנט הרש"פ ואחרי X הרוגי טרור חדשים, יגיע משא-ומתן. חבורת נוכלים ושקרנים התופסים את כיסאותיה של ממשלת ישראל תנהל שיחות עם חבורת רוצחים ושודדים התופסים את כיסאותיה של ההנהגה הפלשתינית.
על מה ידברו שם? כקודם וכרגיל, על נושא אחד בלבד: חיזוק האחיזה בגרונם של עמי המזרח התיכון למען השליטה וההתעשרות של הנוכלים והשודדים.
אבל האלוף פרקש היום רגוע ובטוח בעתידו: השמאל יודע לתגמל ביד רחבה את הקצינים הבכירים, שבהיותם במדים מאכילים את הציבור באידיאולוגיה "הנכונה".
