דמעות הפינוי מגוש קטיף בונות את המאבק על שמירה ואחדותה של בירת נצח הנצחים של העם היהודי ירושלים, הקרב על ירושלים, על אחדותה, על שלמותה ועל עוגן העם היהודי לא יהיה כדין השחיתות הדמוקרטית וההונאה הציבורית שממנה נולדה תוכנית הפינוי מגוש קטיף עם תמורה אפס לשלום, לפלשתינים ולעם היהודי.
הדמעות שזלגו מהרבה בתי אב במדינת ישראל הם דמעות של כאב למראות העיניים ולמשמע הקולות של אנשים המפונים מבתיהם, הדמעות זלגו מתומכי ההינתקות וממתנגדי ההינתקות מחבל גוש קטיף, הרי כולנו אחים יהודים, לכולנו ילדים ואחים חיילים, לכולנו קרובים או חברים בחבל קטיף לכולנו מדינה אחת, מדינת ישראל.
הקולות בהינתקות היו קולות צודקים בהשמעתם מעל לכל במה, הם הגיעו מכל קצוות הקשת החברתית-כלכלית-פוליטית במדינת ישראל, תומכי ההינתקות, הביאו לדיון את כל הסיבות והטיעונים לתמיכתם בהינתקות, המתנגדים השמיעו את כל הטיעונים נגד ההינתקות, אבל! בים הדיאלוג שהתפתח בחברה הישראלית, שהיה לפעמים אלים, אמוציונלי ובוטה יש תמימות דעים גורפת בכל הדיאלוג בהינתקות בחברה הישראלית, ההחלטה על ההינתקות התקבלה בכנסת ישראל בצורה מושחתת!!! ציבורית, לא דמוקרטית אבל חוקית מרגע קבלתה.
בתאריך 15.8.05 הסתיים מאבק המחאה הלגיטימי של הכתומים. בתאריך הזה התגלתה לנו תמונת מדינת ישראל באחד משעותיה הקשות ביותר. התגלתה לנו התמונה של הצבא החזק בעולם, מוסרית, מקצועית ואנושית. רק צבא יהודי חזק שחווה את עיצוב הכוחות באומה היהודית ידע לעמוד במשימה הקשה מכל לפנות יהודי מביתו אדמתו וחזונו.
הם בכו ביחד עם המפונים, הם חיבקו את המפונים, הם חיבקו את הילדים, הם נשאו על ידיהם את התינוקות, הם! לבם ניקרע אל מול ספר התורה, חיילי צבא הגנה לישראל ידעו להביא בפינוי הקשה בגוש קטיף את הגאווה של העם היהודי לתפוצותיו, נפשם נפגעה, צלקות נצרבו במחשבותיהם אבל עמדו במשימה הקדושה מכל, שמירה על החוק במדינה, צבא הגנה לישראל הוא צבא העם, למען העם וכוח עוצמתו נולד מאמונה של אחדות העם היהודי, צה"ל עמד, בכה, חיבק ושמר על החוק ואין צבא כזה בעולם. אני עומד דום כאזרח בפני הרגישות והנחישות של צה"ל.
השמאל הקיצוני על זרועותיו הפתלתלות בתקשורת ובחברה הישראלית, ניצל כל במה בעזרת התקשורת לצייר את המתנחלים בתמונות קשות של דימויים ומוטיבים של "גזענות", "נצלנים", "רעים", "מסתננים", "חסרי תרבות", "מתלהמים", "פורעי חוק", "עושקי הקופה הציבורית", "מתנחבלים", לא היה איש שמאל קיצוני אחד שלא "רקד" על הפינוי, לא היה אתר שמאלן קיצוני אחד באינטרנט שלא "פתח שולחן" והשתלח במתיישבי גוש קטיף ומחאתם הכתומה הלגיטימית, כאילו היהודים האלו מתיישבי גוש קטיף הם אויבים ולא אחים.
כתב חדשות בכיר אמר: "אני לא אוהב את הכינוי אחים", עם כל הכאוס הכאב והדמעות, עומדת לנגד עיננו התופעה שכולם בשמאל ובתקשורת שתקו והעלימו עין משרשרת החלטות מושחתות שהתקבלו על-ידי השלטון שפגעו אנושות במהות הדמוקרטיה, כולם במרחב התקשורת שתקו על השחיתות וההסתאבות והעלימו אותה מעין הציבור רק על-מנת ליישם את תהליך ההינתקות והפינוי מגוש קטיף, הכעס שמופנה כלפי התקשורת והתנהגותה בימי המחאה הכתומה עד ליום 15.8.05 היא בושה לדמוקרטיה, למדינת ישראל ואזרחיה.
מהתאריך 15.8.05 הסתיים המאבק הכתום! ומתחיל מאבק כחול-לבן בכותרת "אני נשבע" חברתי-כלכלי-פוליטי גדול עוטף ישראל בסולידריות חברתית, מאבק על שמירת ירושלים ואחדותה כבירת העם היהודי, מלחמה קשה אכזרית וחסרת רחמים בשחיתות שפשטה בכל חלקה טובה בישראל, מלחמה בעוני הגדל והמחלחל לשכבות חדשות ומלחמה על בלימת התרחבות הפערים החברתיים.
המאבקים האלו, ירושלים, שחיתות, עוני ופערים חברתיים יקבעו את עתידה של מדינת ישראל כמדינת דמוקרטית שחוק, יושר, צדק שוויוני וזכויות האדם הם הנורמה בשלטונה ללא הבדלי דת גזע ולאום, או מדינת עולם שלישי שבו אזרחי המדינה ילחמו במושחתים על הישרדותם הקיומית.
עד לתאריך 15.8.05 הייתי כתום במחאה אזרחית דמוקרטית לגיטימית מפני שלדעתי ההחלטה התקבלה בצורה מושחתת בכנסת ישראל ובפרט כתום למען מימוש זכותם של מאבקים להשמיע את קולם במדינה דמוקרטית, מהתאריך הזה 15.8.05 הסתיים מאבק המחאה הכתום למען גוש קטיף, אין יותר לגיטימיות במאבק הכתום, החוק מנצח, ינצח וחייב לנצח, מכאן עם סיום המאבק הכתום יחל המאבק כחול-לבן "אני נשבע".
היום! מתחילים לבנות את המחר בשבועה חברתית-כלכלית-פוליטית, אני נשבע! לשמור על ירושלים בירת מדינת ישראל ואחדותה, אני נישבע! להלחם במושחתים, אני נשבע! למגר את העוני, אני נשבע! להלחם ולבלום את התרחבות הפערים החברתיים במדינת ישראל, אני נשבע! להלחם על זכויות האדם וזכויות הפועלים שנדרסו ונרמסו, אני מעלה את שבועתי כיהודי וכאזרח מדינת ישראל שאין לו מדינה אחרת וקורא לכל אזרח להצטרף לשבועה שתעצב לנו היום את המחר למען כלל אזרחי מדינת ישראל.
