ההלכה לעניין זכויות פנסיוניות תמצית ההלכה הפסוקה, הן לגבי פנסיה תקציבית והן לגבי פנסיה שאינה תקציבית, היא כדלקמן:
זכויות סוציאליות הנובעות מעבודת כל אחד מהצדדים במשך חיי הנישואין - פיצויי פיטורין, זכויות פנסיה או הפרשות לקופות גמל - הם חלק מהרכוש המשותף.
כל אחד מהצדדים זכאי למחצית זכויות הפנסיה והפיצויים ממקום עבודתו של בן/בת הזוג למשך התקופה מיום הנישואין ועד ליום הפסקת עבודתו של הצד הזכאי לזכויות הסוציאליות.
ראה: ע"א 87/841 רון נ' רון, פ"ד מה (3), 793.
מה באשר לכספים שנצברו וטרם גמלו? באשר לכספים שנצברו וטרם גמלו - התוצאה אינה שונה. הצד הזכאי זכאי למחצית הסכומים שנצברו, אך יוכל לממש זכויותיו רק יחד עם מימוש זכויות הצד אשר על שמו נצברו הזכויות.
ראה: ע"א 90/809 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו (1), 602.
האם זכויות פנסיוניות ניתנות חלוקה גם אצל מתגרשים שנישאו לפני 1974 וחלה עליהם חזקת השיתוף?
אין מחלוקת כי המשטר הרכושי החל על בני זוג שנישאו לפני 1974 הוא הילכת השיתוף. כמו כן, הלכה ידועה ומקובלת היא כי פנסיה שנצברה במהלך חיי הנישואין נכללת ברכושם המשותף של שני בני הזוג, וחל עליה משטר חלוקת הרכוש הרלוונטי, בענייננו - הילכת השיתוף.
ר' רע"א 964/92 אורון נ' אורון, פ"ד מז(3), 758
ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, פ"ד מא(3) 541
ע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים ואח', פ"ד נד(5) 493
בג"צ 2222/99 גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נד(5) 401
עוד נקבע, כי הזכות של בן/בת זוג על-פי הילכת השיתוף הינה זכות קניינית.
ר', למשל, בג"צ 1000/92 בבלי נ' ביה"ד הרבני הגדול-ירושלים ואח', פ"ד מח(2) 221
מה לגבי כספים שנתקבלו כפיצויים בגין פרישה מעבודה כהיוון פנסיה?
האם יש לראות בהם חלק מן הרכוש המשותף של בני הזוג, מקום שניהלו הם אורח חיים משותף ונשאו במאמץ המשפחתי המשותף?
הפסיקה קבעה כי התשובה לשאלה זו חיובית. אורח חיי נישואים תקין, תוך ניהול משק בית משותף, אכן מלמד על שיתוף בנכסים ובמשאבים שהושגו כפרי אותו מאמץ משותף. בנסיבות אלה, יש לראות גם בפיצויי הפיטורין עקב סיום עבודה, ובפנסיה המהוונת על אותן שנות עבודה שנסתיימה במהלך חיי הנישואין, כחלק מהשתכרות הצד הזכאי להן במהלך תקופת הנישואין. לפיכך, אף זכויות אלה בכלל 'פירות המאמץ המשותף' הן.
פנסיה שנצברה במסגרת שירות בצה"ל, האם היא ניתנת להעברה?
עמדת צה"ל בסוגיה זו היתה כי מכח סעיף 62 לחוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גימלאות נוסח משולב), התשמ"ה - 1985 (להלן: "החוק") הקובע כי זכות לגימלה אינה ניתנת להעברה, לערבות, לשעבוד או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגימלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך.
אין בידי צה"ל להעביר לידי הצד השני את חלקו/ה בפנסיה שנצברה לזכאי בתקופת שירותו בצה"ל.
בית המשפט המחוזי קבע כי:
... עיון בלשון סעיף 62 לחוק מצביע על כך, שהמחוקק שאף להגן על זכותו של בן זוג, או ילדו של הזכאי, כך נקבע, כי זכות הזכאי לגמלה (להלן: "הפנסיה") מוגנת מפני פגיעה על-ידי זכויות של צד שלישי, למעט זכות הזכאי למזונות. [...]
אשר על כן יש לפרש את סעיף 62 לחוק תוך צמצום המילים "העברה, ערבות, שיעבוד ועיקול" למשמעותן הדווקנית.
לפיכך, ומשבעניננו מדובר למעשה בחלוקת זכות ו/או הכרה בזכות בן הזוג לחלק מהגימלה, בין מכח הפסיקה ובין מכח החוק, ולהבדיל מהעברה רצונית של הזכות, הרי זו אינה נופלת בגדר המגבלה הקבועה בסעיף ועל צה"ל לפעול לחלוקת הפנסיה בין הזכאים לה על-פי פסק הדין. [...]
... אין בעובדה שבשל שינוי במצבו האישי של הזכאי תוטל חבות על צה"ל לערוך חישובים ולחלק הפנסיה בין זכאים שונים, כדי לגרוע מזכות הזכאי לחלוקה כאמור.
בית המשפט אף הוסיף וקבע כי כאשר מדובר בחלוקת זכויות פנסיוניות בין בני זוג אין כל "העברה, שיעבוד, ערבות או עיקול" של הזכות לגימלה.
הצד הזכאי לגימלה אינו מעביר לצד האחר חלק מזכויות הפנסיה שלו, אלא הצד השני, גם הוא, זכאי לחלק מהגימלה, שהוא קניינו האישי. משכך כשנוקט הסעיף בלשון "הזכות לגימלה" ו"הזכאי לגימלה" הרי שמתייחס הוא, בהכרח, גם לזכות ולזכאות של בן/בת הזוג הזכאי/ת לגימלה.
האם ידוע/ה בציבור זכאי/ת לזכויות פנסיוניות שנצברו לבן/בת זוגה?
סוגיה כזו הונחה בפני בית המשפט העליון כאשר אדם שינה את המוטבים בקרן הפנסיה שלו כך שבמקום אשתו הפנסיה תעבור לידועתו בציבור.
בית המשפט העליון פסק כי:
א. לפי סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, רשאי חבר בקרן פנסיה לבטל את זכותו של מוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר.
ב. ההסמכה העקרונית שבסעיף 36(ב) אינה בלתי מוגבלת. היא כפופה להיגיון הכלכלי של הסכם פנסיה שאינו מאפשר לחבר להגדיל את חבותה של הקרן מעבר למסגרת הקבועה בתקנות. כן כפופה זכות החבר לשינוי מוטבים לעקרון תום-הלב, העשוי להגן על המוטב המקורי.
ג. עם זאת, בקביעה כי אלמנה אחת תהיה זכאית למלוא הפנסיה הקבועה במקום חלוקתה בין שתי האלמנות, אין משום הגדלת חבות הקרן הפוגעת ביסוד האקטוארי שלה ואף לא פגיעה בתכלית סוציאלית של הסכם הפנסיה, שהרי המנוח היה יכול להתגרש מאשתו הראשונה. כמו כן אין בנסיבות המקרה משום פגיעה בעקרון תום-הלב שהייתה מצדיקה סטייה מהוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) .
ד. בהנחה שהמנוח הודיע עוד בחייו לקרן הפנסיה על שינוי המוטב, הודעה זו היא תקפה, וזכאותה של הידועה בציבור היא למלוא הפנסיה.