השופטת הילה כהן
הועמדה לדין בבית הדין למשמעת לשופטים בגין כתיבת 14 פרוטוקולים שאינם אמת וכן בגין השמדת בקשות של בעלי דין, והכל במטרה להסתיר את איחוריה לבית המשפט.
השופטת זוכתה בעבירה הזו מחמת הספק.
שופט המזוכה מחמת הספק אינו יכול, בשום אופן, להמשיך להיות שופט.
שהרי שופט המזוכה מחמת הספק מעיד על עצמו שהחשד שדבק בו - לא הוסר.
ועוד לא דיברנו על "שפת הגוף" של פסק הדין, שממנו עולה תמונה מביכה המסגירה את כאבי הבטן העזים שבהם התייסרו השופטים חשין וריבלין שעה שניתבו את דרכם הפתלתלה בדרכם אל הזיכוי מחמת הספק.
ונזכיר מאמר קודם שבו ראינו כיצד שופטיה של השופטת לא הביאו בחשבון גורמים קריטיים שהטילו צל כבד על תום ליבה של השופטת, ושהיה בכוחם לקבוע את אשמתה מעבר לספק סביר.
ובכן מה הלאה?
הדרך סלולה:
יש להעביר את עניינה של השופטת הילה כהן אל הוועדה למינוי שופטים.
בסמכותה של הוועדה למינוי שופטים, ברוב של שבעה מחבריה לפחות, להביא לסיום כהונתה של השופטת.
הוועדה למינוי שופטים, כגוף מינהלי, אינה כבולה עוד לכלל הראייתי של "מעבר לכל ספק סביר" אלא לכללים פחות נוקשים.
במילים אחרות: גם אם העובדות החמורות שנתגלו לגבי השופטת לא הספיקו כדי להרשיעה, הרי שהן מספיקות, די והותר, כדי לפטרה.
ההליך בפני הוועדה אינו מסובך: יש להניח על שולחנה את פסק הדין של בית הדין למשמעת לשופטים ותו לא.
עם זאת, הוועדה חייבת להקפיד שלא לפלוש לתחומו של בית הדין שנתן את פסק הדין.
במה דברים אמורים:
אכן בית הדין זיכה את השופטת מחמת הספק לעניין המניע של השופטת לעשות את מה שעשתה. אבל בית הדין הרשיע את השופטת בשל עצם המעשה עצמו - כתיבת הפרוטוקולים שאינם אמת והשמדת הבקשות, בקובעו שהשופטת "נהגה שלא כהלכה במילוי תפקידה... והתנהגה באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל".
בית הדין הטיל על השופטת, בשל התנהגותה זו, את מה שהחוק מכנה "אמצעי משמעת" והטיל עליה נזיפה חמורה וכן העברה למקום כהונה אחר.
הוועדה חייבת להקפיד שלא לשבת כמעין ערכאת ערעור על אמצעי המשמעת הללו שהטיל בית הדין על השופטת בשל העבירה שהיא הורשעה בה, שכן ספק רב אם הדבר בסמכותה של הוועדה.
על הוועדה להצטמצם אך ורק לבחינת העובדה החמורה, שהשופטת זוכתה מחמת הספק ולגזור מכך את ההחלטה המתאימה.
יש לקוות שהשופטת תחסוך מעצמה, מהוועדה ומהציבור את החיזיון הקשה והמעיק הזה, ותסיק מסקנות ברגע שיובא לידיעתה שהוועדה שוקלת להתכנס.
ואז תתפנה השופטת הילה כהן להודות לשופטי בית הדין חשין וריבלין על שגילו כלפיה מידה רבה, אולי מוגזמת, של חסד ואנושיות ונמנעו מלתת קלון במעשיה.
והיא גם תודה לאלילת המזל על שחילצה אותה ממלתעותיו של המשפט הפלילי.
