החסינות בתקופה האחרונה עלתה שוב ושוב השאלה, מדוע גורמי התביעה בכלל, והמשטרה בפרט, אינם נוקטים הליכים משפטיים נגד כמה מראשי מועצת יש"ע, שהסיתו והמרידו צעירים ("מסתננים") לפלוש לרצועה למרות החוק למרות צו אלוף האוסר זאת; ומדוע נמנע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מלהורות על חקירת בכירי יש"ע, נוכח מדיניות ההסתה וההמרדה שהם נוקטים נגד רשויות המדינה.
המדובר בעיקר בשלושה חברי מועצת יש"ע שלהלן: בנצי ליברמן (יושב-ראש), המשמש ראש המועצה האזורית שומרון; פנחס ולרשטיין, ראש המועצה האזורית מטה בנימין; זאב חבר (זמביש), מזכ"ל אמנה; אך גם באישי ציבור נוספים, שגם נגדם לא ננקטו הליכים משפטיים, למרות ההתבטאויות החריפות שלהם נגד רשויות המדינה, העולות כדי עבירה לכאורה על החוק.
השאלות עלו שוב ושוב, נוכח מה שנראה כמהלך של מרידה נגד המדינה, ובעקבות ההצלחה של המסיתים, שהצליחו לעודד אלפי צעירים לפלוש לרצועה בכלל ולגוש קטיף בפרט. רבים וטובים הזהירו כי פלישת הצעירים - השבח"ים ("המסתננים"), בעגה המשטרתית והצה"לית, עלולה לעכב את פינוי המתיישבים, לגרום נזק גדול למתיישבים עצמם, וחלילה עלולה היא לגרום לאסון בנפש. אך מלבד חקירה קצרצרה באמצע השבוע נגד השלושה: ליברמן, ולרשטיין וזמביש, בגין זאת שהדיחו צעירים, באמצע הלילה, לפלוש לגוש קטיף, שלאחריה הם שוחררו, לא ננקטו נגדם הליכים משמעותיים. מיותר כמעט לציין, כי אלמלא עירנותם של כמה חיילים, שעיכבו את החבורה באותו לילה, איש לא היה עושה גם את המינימום הזה נגד ראשי יש"ע.
ההיתר עכשיו אנו חושפים כאן, כי בין המשטרה-צה"ל לבין ראשי יש"ע נערך סידור מיוחד. עיקרו: ראשי מועצת יש"ע, ובראשם ליברמן, ולרשטיין וזמביש קיבלו היתר קבוע להיכנס לרצועה ולגוש קטיף. ההיתר הראשון ניתן עד יום 15.8.05; וכשזה הסתיים, חודש ההיתר רק לליברמן ולזמביש למספר ימים נוספים (לולרשטיין לא חודש ההיתר עקב התבטאויותיו החריפות נגד צה"ל והמשטרה).
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הוא שהכתיב את מדיניות היד הרכה כלפי ראשי יש"ע. מזוז, המכיר במנהיגותם של ראשי יש"ע, הנחה את גורמי התביעה לאפשר להם חופש תנועה מירבי גם במקומות שנאסר על הכלל להיכנס אליהם. מזוז אף נפגש עימם כמה וכמה פעמים, והגיע עימם להבנות לפיהן הם ייפעלו לריסון המפגינים ולמניעת אלימות, ובתמורה לכן הוא, מזוז, ייפעל לאשר את ההפגנות שאירגנה יש"ע. יאמר כאן, כי המדיניות שהכתיב מזוז סייעה לעבור בשלום את ההפגנות הגדולות, גם אם הופר החוק ברגל גסה על-ידי ראשי יש"ע. המבחן הבא הוא האם ייצאו כל אותם שבח"ים מגוש קטיף, ללא פגע. אחרי האירועים בגג בית הכנסת בכפר דרום, כלל לא בטוח שההינתקות תעבור ללא נפגעים בנפש.
יאמר כאן, כי מטרת ההיתר היתה טובה. ההיתר ניתן בידיעת ראשי צה"ל, המשטרה וגם הפרקליטות. אלה ראו בראשי יש"ע גורם מרסן, כזה שיכול לשלוט בגובה הלהבות; ראשי יש"ע, מצידם, ביקשו להוכיח שליטה בעניינים ולמנוע ככל שניתן פגיעה בנפש.
הרישום הפלילי ובכל זאת, הסידור הנ"ל, שנעשה בין הצדדים בצינעה ולא קיבל ביטוי נאות בקרב הציבור הרחב, מעורר תהיות, שכן תוצאתו היא זו: ראשי יש"ע, ובראשם ליברמן-ולרשטיין-זמביש קראו שוב ושוב למתנגדי ההינתקות לבוא בהמוניהם ולהסתנן לגוש קטיף, להתחבר ל"אחינו הגיבורים", וזאת מתוך ידיעה ברורה שאותם "מסתננים" לוקחים על עצמם את הסיכון שהם חשופים למעצר ואף להגשת כתב אישום. ובאותה עת, ולמרות שהם שולחים את אותם צעירים כ"בשר תותחים" - ראשי יש"ע מוגנים למעשה מהליך פלילי. וכך אירע, שכאשר צעדו ראשי יש"ע בדרכם לגוש קטיף יחד עם מאות צעירים נוספים, היה ברשותם היתר כניסה לגוש קטיף; ואילו אותם צעירים, שלא היה בידיהם היתר, הולכו שולל, במידת מה, ושימשו "בשר תותחים".
הסוגיה הנ"ל אינה דבר של מה בכך, בעיקר נוכח התוצאות: כל אותם שבח"ים שנעצרו ונפתח להם תיק פלילי, מוכתמים לשנים רבות. בעתיד הם עלולים להיתקל בקשיים - אם יבקשו, למשל, לעבוד במקומות עבודה ממלכתיים, ובקשתם תידחה, קרוב לוודאי, אם יבקשו ויזה לארה"ב.
דובר מועצת יש"ע, חיליק נבון, שהתבקש להתייחס לסוגיה זו, אמר כי ההיתר ניתן על-ידי צה"ל לראשי יש"ע מתוך עניין לאפשר להם לשלוט על המצב ו"למנוע גלישה". הוא ציין, כי ראשי יש"ע לא ביקשו לעצמם הגנה, אלא היתר כדי שיוכלו להיות בגוש קטיף, בעת התרחשות העניינים, ולהשגיח שלא יאונה רע לאיש.
באשר לטענה שלפיה שלחו את הצעירים לגוש קטיף בעוד הם נהנים מחסינות, מסר דובר יש"ע, כי אין קשר בין הדברים. לדבריו, היתר הכניסה ניתן להם כדי שיוכלו להרגיע את הרוחות בשטח. הוא מציין, עם זאת, כי הם נטלו סיכון על עצמם ונחשפו לחקירה פלילית, בעצם זה שהובילו צעירים לפרוץ לגוש קטיף.