לפני כשמונה חדשים הטילו חברות הדלק (למעט דור ואלון) ותחנות הדלק, תשלום "דמי שירות התדלוק" אשר נגבה מן הצרכנים בנוסף למחירי הדלק עצמם. כתוצאה מהלחץ שהופעל על-ידי משרד התשתיות הלאומיות, הפסיקו חברות הדלק את גביית "דמי שירות התדלוק", בתמורה להבטחה מצד משרד התשתיות הלאומיות לבחון מחדש את שיטת הפיקוח על המחירים לצרכן של הבנזינים 96 ו-95 אוקטן.
תוצאות המהלך, כצפוי, לא איחרו לבוא. אמש בחצות (מוצ"ש, 1.6.02) הועלו מחירי הבנזין לצרכן, בבירכת הממשלה, ב-7 אגורות לליטר, כאשר 6 אגורות מהתייקרות זו הינן תוצאה של העלאת מירווחי השיווק לחברות הדלק.
בחישוב פשוט ניתן לראות, כי תדלוק ממוצע של כ-20 ליטר יניב לחברות הדלק כתוצאה מן המהלך 1.2 ש"ח נוספים ישירות מכיסי הצרכנים. על פני הדברים נראה כי מדובר בהתייקרות זניחה. אולם בחינה מעט יותר מעמיקה תגלה כי התייקרות של אגורה אחת במרווחי השיווק של הבנזין משמעותה תוספת הכנסות של כ-26.5 מיליון ש"ח לשנה, ולכן העלאת מרווח השיווק ב-6 אגורות תזרים לכיסיהן של חברות הדלק סכום עתק של כ-160 מליון ש"ח לשנה.
משרד התשתיות ומשרד האוצר אישרו את ההתייקרות התמוהה והבלתי מוסברת הזו, מכיון שככל הנראה אכן כמאמר השיר הידוע "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם". אולם עדיין מפליא כיצד זה הכתירו בהודעות לתקשורת את ההתייקרות כ"רפורמה מרחיקת לכת". לתומי סברתי כי רפורמות, ובעיקר רפורמות מרחיקות לכת, כרוכות בצעדי התייעלות מכאיבים, הפחתת עלויות וביעור רנטות מפליגות. מהתבוננות ברפורמה משונה זו שהנחיתו עלינו פקידי אגף התקציבים בברכת חברות הדלק, נדמה כי מעולם לא חזינו ברפורמה כה עליזה ומשמחת בה הולכים בעלי ומנהלי חברות הדלק וצוחקים כל הדרך אל הבנק.
פקידי משרד התשתיות ואגף התקציבים אולי שכחו, אבל אך באוגוסט 2001 אישרו אותם פקידים עצמם, לאותן חברות דלק, העלאה של אותו מרווחי השיווק ב-3 אגורות. יוצא אם כן, כי במהלך של 10 חדשים הועלה מרווח השיווק בכ-9 אגורות המהווים 18%(!). העלאת מרווח השיווק בשיעור כה חד, ועוד בשנת אינפלציה, מחייבת בחינה מחודשת של הצורך במהלך ואת סבירותו ורצוי שעה אחת קודם.
מתברר, כי בעקבות ההתחייבות שניתנה לפני כ-8 חדשים על-ידי משרד התשתיות, ניבחנו מירווחי השיווק על-ידי ד"ר אשר בלאס. ככל הידוע, למרות פניות חוזרות ונשנות של משרדי האוצר ומשרדי התשתיות, חברות הדלק נמנעו מלהציג נתונים שיתמכו בטענתם כי שחיקת מרווחי השיווק יוצרת שחיקה ברווחיות החברות. הן לא איפשרו לד"ר בלאס לבחון את הדוחות הכספיים שלהן, על-מנת לאמת את טענותיהן. עוד מתברר, כי החברה היחידה שהציגה בסופו של דבר נתונים היתה חברת פז, אשר הציגה נתונים שנבחרו בקפידה על ידה, ולא הסכימה להציג את הנתונים אשר התבקשה להציג על-ידי משרדי הממשלה. על אף זאת, ובניגוד גמור לדרישה מינימלית של שקיפות האינפורמציה, הסכימו פקידי אגף התקציבים ומשרד התשתיות לאשר את ההעלאה המוזרה בתעריפי התשתית, וזאת ללא כל בסיס עובדתי וללא המידע המינימלי הנדרש לצורך דיון בעניין זה - משל אין טענה זו של שחיקת המרווחים טעונה הוכחה.
לא פחות תמוה, שלא לומר פאתטי עד מצחיק, הוא הניסיון להציג את חליבת 160 מליון ש"ח לשנה מן הציבור בלבוש של "רפורמה". יאמר כאן מייד: מניסיוני במשק הדלק אני יודע, כי במשק זה אין רפורמות שמחות. אילו היה מדובר ברפורמה אמיתית היו נשמעים מייד צעקות שוד ושבר מצד מנהלי ובעלי חברות הדלק. ואילו רפורמה משונה זו עוברת לה בשקט בשקט, אין פרץ ואין צווחה, ממש אידיליה. האומנם?
אכן לא רפורמה ולא זנב רפורמה יש כאן, אלא "עבודה בעיניים", ממש ישראבלוף. על-פי ה"רפורמה", יעלו מחירי התדלוק בשירות מלא ויופחתו מחירי התדלוק בשירות עצמי. לכאורה יפה מאוד. אלא שלא זו בלבד שההתייקרות וההפחתה אינם סימטריים (כבר אמרנו קודם שמרווחי השיווק נשחקו?), אלא שלמרבה הצער אין למצוא במרבית תחנות הדלק של חברות הדלק הגדולות (למעט דור ואלון) אף לא עמדה אחת של תדלוק עצמי. כלומר: לשלם את התוספת - נשלם מייד. לתדלק במחירים מופחתים - עוד חזון למועד. לתומי סברתי כי חברות הדלק יחוייבו במסגרת ה"רפורמה" להפעיל מייד מספר מסויים של עמדות לשירות עצמי. אולם מצאתי כי העמדות הללו, המאפשרות תידלוק "זול", יוקמו לא בתוך 4 שבועות, וגם לא בתוך 4 חדשים, אלא בתוך 4 שנים (!). מדוע אם כן אצה הדרך לפקידי הממשלה לאשר את ההתייקרות? הלא ברור כי נכון היה להציג כתנאי ליישום העלאת מרווחי השיווק דרישה מינימלית של הצבת מספר עמדות תדלוק עצמי, וזאת עוד קודם לאישור ההתייקרות. בחישוב פשוט, עד להקמת העמדות לתדלוק עצמי, יחלבו חברות הדלק במהלך 4 השנים הקרובות 640 מליון ש"ח מן הציבור. אכן, רפורמה כזו מזמן לא היתה במקומותינו.
למרבה הצער, שוגים פקידי האוצר והתשתיות באופן טיפולם בנושא מחירי הדלק. ברור לכל כי חוסר התחרות בענף תחנות הדלק נובע בעיקר מהיצע בלתי מספיק של תחנות דלק. ולא מחוסר עמדות לתדלוק עצמי. ה"רפורמה" המיותרת אשר ניכפתה על הציבור, בעלויות עתק של 640 מליון ש"ח, לא תביא להגברת התחרותיות במשק הדלק ולהוזלת מחירי הבנזין לצרכן. ניתן היה להשיג את תוצאותיה באמצעים אחרים, ללא שיתוף כיסו של הציבור באורח כה מאסיבי. על-מנת לפתור את בעיות התחרות במשק תחנות הדלק, יש צורך בביצוע מספר מהלכים שיישומם יביא בזמן קצר להגברת התחרותיות בענף תחנות הדלק, כגון:
1. ביטול תמ"א 18 אשר אין בה כל צורך וניתן לבטלה לאלתר. תמ"א 18 הינה תכנית המיתאר הארצית לתחנות דלק אשר נועדה להסדיר את הקמתן של תחנות דלק ופיתוח ענף תחנות הדלק. בפועל, משמשת תמ"א 18 ככלי בידי משרד הפנים למנוע פיתוח תחנות דלק לגפ"מ (בטענה המשונה כי גפ"מ איננו דלק) ופיתוח תחנות תדלוק זעירות בחניונים בערים. את ההוראות בתמ"א 18 הנוגעות לבטיחות, תכן התחברות לכבישים וענייני איכות הסביבה ניתן למקם במסגרת תקנות רישוי עסקים וכד'.
2. יישום הסעיף בחוק משק הדלק (קידום התחרות) אשר נחקק בשנת 1998 ביוזמתו של חבר הכנסת אברהם פורז, המחייב את מינהל מקרקעי ישראל להקצות מגרשים למאות תחנות דלק. סעיף זה לא יושם עד כה.
3. יישום הסעיף בחוק משק הדלק המאפשר לוועדות מקומיות לדון בתכניות להקמת תחנות תדלוק גם בשטחים חקלאיים. בניגוד לסעיף זה בחוק, הנחה משרד הפנים את הוועדות המחוזיות להביא כל תוכנית להקמת תחנות תדלוק בקרקעות חקלאיות לוועדה המחוזית (באמצעות הולק"ח). בכך עוקר הכל תוכן סעיף מהותי עוקף בירוקרטיה שהיה בחוק.
4. הסרה מוחלטת של הפיקוח מעל מחירי הבנזין בתחנות התדלוק. הניסיון מלמד שקביעת מחירים מירביים לבנזין יוצרת "היצמדות" של חברות הדלק ותחנות הדלק למחיר המפוקח - זה פשוט, קל ונוח לחברות הדלק. אין ספק כי תחרות מחירים הינה מלאכה קשה ופשוט יותר ללחוץ על הממשלה להעלות את המחיר. לכשיוסר הפיקוח, העלאת מחיר על-ידי חברה אחת תייצור מוטיבציה להורדת מחיר על-ידי חברה אחרת. כל זאת כמובן בתנאי שמתקיים פיקוח הדוק מצד הממונה על ההגבלים העיסקיים.
5. שחרור תחנות הדלק מהסכמי הבלעדיות עם חברות הדלק ויצירת תחרות באספקת דלק לתחנות משוחררות בחוזי אספקה קצרים. מהלך זה יביא באופן מיידי ליצירת מסה קריטית של כ-200 תחנות חופשיות בשוק שיתקשרו בחוזי אספקה קצרים עם חברות דלק, וכתוצאה מכך למבנה שוק תחרותי בו חברות דלק מתחרות על אספקת דלק לתחנות במחיר הזול ביותר.
