לאחר שידעכו קולות הבכי וההשתנקויות למיניהן, יחלפו מראות החיבוק והליטוף, שיחות הוועידה והשיכנועים המאומצים, תיוותר שאלה אחת בוערת – מדוע היה צורך בכמות עצומה של כוחות ביטחון על סוגיהם השונים?
בתור צופה זחוח במכשיר הטלוויזיה, שמתי לב לנוכחות המוגזמת של חיילים ואנשי משטרה. אני תוהה האם זו תוצאה של "קמפיין" מוצלח מצד המתנחלים ומועצת יש"ע? האם הדרמה שהצליחו לייצר מנהיגיהם השונים והממולחים הערימו גם על ידע מודיעני?
אין כמעט אדם במדינת ישראל שאינו מכיר, או לפחות שמע על חבר שגוייס למטרת הפינוי. המראה שנוצר – כוננות למלחמה בסדר גודל שלא היה מבייש שתי מדינות, רחובות גוש קטיף נצבעו בגוון חליפות שחורות וחאקי, עטויים קסדות ושכ"פצים מצויידים במגני פלסטיק, מלווים בכלים מיוחדים לפיזור התקהלות, מנופי ענק להרמת מכולות, שיטות פעולה מסובכות ומורכבות שהוסברו ופורטו בלהט מבצעי דרך ראיונות שונים בתקשורת.
מספר ימים מועט מנקודת ההתחלה ואנו כבר קרובים לתום הפינוי. אפילו התחזיות האופטימיות ביותר לא חזו התקדמות מפליאה שכזו בתוך שטח הגוש. שוב כאמור היינו אמורים לפגוש במראות זוועה סטייל סרט "מת לחיות", מראות שלרוב לא התרחשו, והמעט שכן, לטעמי, לא יותר מאשר תגובה לסיקור הנרחב מאוד של המצלמות.
ושוב נותרתי עם השאלה המטרידה – למה לעזאזל היינו צריכים גיוס כה גדול של כוחות? מדוע הבזבוז הראוותני של אלפי שעות עבודה? הטרדתם שלא לצורך של עשרות משפחות בישראל שחייהן הופרו, אמהות ונשים שנותרו ללא בעל ואב עם ילדיהן, דווקא באמצע חופשת הקיץ?
עוד יגיע הרגע לתת את הדין בפני אזרחי המדינה, ואף לשקול תהליכים שיביאו לקץ הקלות הבלתי נסבלת של גיוסיי מילואים.
