מוצאי שבת שעה 10:30, אני מגיע לנקודת הריכוז בקדומים, מביא קבוצת נערים ונערות אתי.
אלה אינם בני נוער מחפשי "אקשן" כפי שמספר מומחי כורסה זורקי רפש שמעולם לא פגשו בהם מתארים אותם. זה הנוער הנפלא ביותר בעולם. חלקם פונו בסוף השבוע מגוש קטיף וכעת הולכים אחרי צו מצפונם לחבק את ארץ ישראל במקום נוסף, ביודעם שמה שצפוי להם זה מסע לילי קשה ובסופו מאבק, מכות משוטרי יס"מ ואולי גם מעצר.
מאות צעירים מתאספים, כולם שקטים ומהורהרים, נרשמים ומחכים בסבלנות שיקראו בשמם ויצרפו אותם לאחת הקבוצות היוצאות לדרך בליווי סייר/נווט מבוגר מהם רק במעט.
לא! אינך רואה כאן אף סממן של קבוצת צעירים המחפשת "אקשן", כל מה שאתה רואה הוא צעירים מנומסים ושקטים חדורים ברצון נחוש להלחם ולהקריב למען אידיאל. כשהיו בגוש קטיף העבירו את זמנם בלימוד, בתפילה ובארגון פעולות לנוער ולילדים בגוש, לא בבילוי בדיסקוטק, לא בהתפרעות במגרש כדורגל ולא בהופעות ב"כוכב נולד".
כל חסידי שלטון החוק, הדמוקרטיה והאגואיזם אינם יכולים להבין את הקוד המניע את הנוער הנפלא הזה, כל שנשאר להם הוא להשמיץ אותו או לנסות להשחית אותו.
שאלת השאלות כעת היא האם נשכיל אנחנו, מחנה המאמינים והמחויבים לארץ ישראל דתיים ושאינם דתיים, לרתום את האנרגיות האלו גם למהפך פוליטי, התשובה אם יש כזו, מורכבת.
לכח פוליטי משמעותי החותר לתפישת השלטון נדרשת תוכנית אסטרטגית סדורה וברורה המגדירה את המטרות ברמות שונות בהתאם להגדרת יעוד ברורה.
כדי לבצע את המהפך התודעתי והפוליטי החיוני למדינת ישראל עלינו לנסח בצורה ברורה את הכיוון אליו בדעתנו להוליך את מדינת ישראל ולתת תשובות ברורות לגבי נושאים שיעלו על הפרק תוך כדי תהליך הניסוח. מסרים ברורים יסייעו לנו לגייס את המחנה שלנו למען המשימה.
האם זה כל מה שנדרש כדי להגיע לשלטון? ודאי שלא וגם ודאי שאין פתרונות קסם.
אחת הרעות החולות במדינת ישראל היא העדר הגדרת יעוד ברורה למדינה, בחלקו נובע הדבר ממסורת הגלות ארוכת השנים אשר הרגילה אותנו לצורת חשיבה מצומצמת ולטווח קצר ובחלקו נובע הדבר מהפיצול האידיאולוגי בחברה הישראלית, כל ניסיון לפזר את העמימות ולהגדיר כיוון אידיאולוגי ברור שאינו מבוסס על פשרה נתפש בצדק כאיום על אחדות העם.
כתוצאה מכך הוגדר יעודה של המדינה באופן מעורפל כמבטאת את אינסטינקט הקיום של העם היהודי וכמפלט לעם היהודי הנרדף, הגדרה אשר בייחוד לאחר השואה הספיקה בתור מכנה משותף ומאחד. הטיעונים הביטחוניים שהעלה הימין בויכוח על גבולות המדינה התאימו גם הם לאותה הגדרת יעוד, ותרמו להצלחתו ולהשגת תמיכת רוב העם בכל עת שנראה היה כי מרחף איום קיומי על המדינה, וכי לשמאל אין תשובה לאיום.
את השחיתות וההשחתה הוסיף ראש הממשלה כאשר נראה היה שצריך ליצור גורם מאחד ומלכד הנוגד את אינסטינקט הקיום. אחוות גנבים המתהדרת בתואר דמוקרטיה.
החלטות הכנסת והממשלה שגררו הפעלה כוחנית של הצבא כנגד חלקים מתוכנו כבר יצרו את הקרע בעם וכבר קבעו תקדים של התעלמות מהצורך בפשרה ושל שימוש בכפיה כוחנית במחלוקות אידיאולוגיות. בנסיבות האלו דבריו של ראש הממשלה על הצורך לאחות את הקרע הם ציניים ומניפולטיביים ומכוונים רק להשגת יעדיו הפוליטיים, בהתאמה מלאה לאופיו ולכל מהלכיו האחרים. יש לצפות שהתקדים שקבע יהפוך להרגל גם אצלו וגם אצל פוליטיקאים אחרים וככל שהדבר אמור במהלכים נגד ציבור נאמני ארץ ישראל, יקבלו מהלכים כאלה גם הכשר בג"צ.
הציבור הישראלי שקוע ברדיפת סיפוקים קצרי טווח ומשתף פעולה בהתלהבות עם טקטיקת "לחם ושעשועים" של האוליגרכיה הישראלית, ואילו אנחנו מהווים מיעוט השוחה נגד הזרם.
יש צורך בחשיבה יצירתית ובריכוז מיטב המוחות שבקרבנו כדי לנסח אסטרטגיה המתאימה להשגת המהפך התודעתי, להחדרת תחושת יעוד ושליחות בקרב רוב העם ולהשגת השלטון.
