קראתי את
תגובתו של עו"ד משה גולדבלט לסיפור השופטת הילה כהן והזדעזעתי עם עמקי נפשי. נזכרתי בסיפור עם ערבי ששמו "ההתנצלות גרועה מן החטא". ובקצרה, החכם והוואזיר התווכחו האם ההתנצלות יכולה להיות גרועה מן החטא. החכם טען שכן והוואזיר טען שלא יכול להיות. אמר החכם: אוכיח לך.
בערב טיפס הוואזיר על הסולם לדרגש השינה שלו והחכם עלה אחריו. לפתע צבט החכם את ישבנו של הוואזיר. הוואזיר הביט בו בזעם רב ואמר לו: "כיצד העזת לצבוט לי כך?".
"סליחה אדוני הוואזיר", השיב החכם, "חשבתי התבלבלתי בינך לבין אשתך". כמובן שהוואזיר ציוה להוציא למוות את החכם. משניתנה המשאלה האחרונה לחכם, אמר החכם לוואזיר: "אתה רואה שהתנצלות יכולה להיות גרועה מן החטא?".
סוף טוב הכל טוב וכולם חייכו. אני מקווה שגם אתם. כי אני לא.
את המשל אני דווקא מחבב אבל הנמשל עצוב. איני משפטן ואיני ברזי העניין ובסדר הדברים שקרו עם השופטת הילה כהן. אולם משאני קורא את דבריו של עו"ד גולדבלט שבא לסנגר עליה אני קורא כך בפסקה הראשונה: "בסך-הכל היא השמידה ראיות כדי שלא יידעו שהיא איחרה. מה קרה?"
זה רציני ששופט מעלים את מעשיו בעזרת שקרים?
בפסקה השנייה המצב מחמיר שבעתיים. עו"ד גולדבלט, שמעצם עיסוקו מכיר את השטח, טוען שכולם עושים את זה, כולם מאחרים. אנשי ציבור נכבדים בדרך קבע מאחרים ואת המחיר משלם הציבור בסחבת, בעינוי דין.
עוד שתי פסקות קדימה אנחנו שומעים שישנים מקרים "לא פחות חמורים", וברמז מספר לנו עו"ד גולדבלט שלמעשה אלו הם מקרים יותר חמורים. יותר חמורים מעשיית שקר והסתרה בידי אנשי צדק, והמקרים הללו, מספר לנו עו"ד גולדבלט, נסגרים כלאחר יד.
והסוף "הטוב" מכל: עו"ד גולדבלט בא לומר לנו - תשמעו, הבעיה עם השופטת הילה כהן, זו שמאחרת, זו שמוחקת ראיות כדי להסתיר איחורים, חוזרת ונשנית. זה כלום, יש עוד יותר שחיתות בפרקליטות של העיריה. שם המושחתים האמיתיים נמצאים וכל מה שהם רוצים זה כסף על חשבון הצדק.
איזה תענוג לשמוע את הניצים משוחחים על מערכת החוק שלנו.
גם במשל וגם בנמשל, החכם צדק מן הוואזיר. ההתנצלות גרועה מן החטא.
