שישים פנים לתיבה הִנֵּ֣ה ושישים ושש ל "וְהִנֵּ֨ה". אינו דומה, " הִנֵּ֣ה מַה טּ֭וֹב וּמַהנָּעִ֑ים שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם יָֽחַד" (תהלים קל"ג,א') שמתפרש כאומר 'ראו עד כמה טובה האחווה והרעות', ל " הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה"( בראשית כ,ב,ז') שאמר יצחק ההולך אל העקדה לאביו, שמתפרש כאאילו אמר שהאש והעצים הנם בנמצא. אלה רק שניים מן הפירושים המגוונים של התיבה יפת הקסם הזאת, המהלכת לה במקרא בחירות נטולת אילוצים ומצייתת רק לפירוש שהיא הוגה לעצמה, כלבבה, בתוך הפסוקים הממושמעים. גם "וְהִנֵּ֨ה" שאינה במובנה רק "הִנֵּ֤ה" שהקדימו לה וו' החיבור אלא בריאה כשלעצמה, פנים רבות לה, ולא אמרתי שישים ושש אלא לתת
כבוד לגימטריא שלה. "וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת כָּל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה ט֖וֹב מְאֹ֑ד" (בראשית א', ל"א) אומר שהאלוהים התרשם כי כל המצוי שנברא הוא טוב מאוד, תחושת "שמחוני", ואין ה"וְהִנֵּה" המורה על כך דומה כלל ועיקר ל "וְהִנֵּה" שבפסוק "וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה הִ֖וא לֵאָ֑ה" (שם, כ"ט, כ"ה) שמורה על היפוך הציפייה, הפתעה, תחושת "רומיתי", כפי שאכן למד מדרש 'שכל טוב' לפרשת ויצא כ"ט, " כל הלילה קראה (יעקב לאשת חיקו) 'רחל' והיא עונה, בבוקר צפה בה, והנה היא לאה".
לתוף הסיפור שמספר במקרא על שני חלומותיו הדרמטיים - שיוסף, פותר החלומות, לא ראה בהם אלא חלום אחד- שחלם פרעה, חלום שבע פעם שתיים הפרות, וחלום שבעה פעם שתיים השיבולים, נדחקת לה ה"וְהִנֵּה" בחילופי משמעויות כמה וכמה פעמים. "וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל-הַיְאֹֽר. וְהִנֵּ֣ה מִן-הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ. וְהִנֵּ֥ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַחֲרֵיהֶן֙ מִן-הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל-שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר. וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה. וַיִּישָׁ֕ן וַֽיַּחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת. וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן. וַתִּבְלַ֙עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֔ים הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם" (בראשית מ"א, א'-ז')!
לכאורה כל ה"וְהִנֵּה" הם עזרי סיפור, משל אמרו, הנה כך וכך היה, ובזה לאחר זה כך וכך היה, וכל ה"וְהִנֵּה" שווים. אבל ל וְהִנֵּ֥ה הראשון, "וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל הַיְאֹֽר" לא קדם דבר. ובעקבות ה וְהִנֵּ֥ה האחרון, וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם, לא בא דבר. אם כל האזכרות של וְהִנֵּ֥ה הם עזרי סיפור, בא הסופר המקראי שלעולם איננו מתכוון רק לספר סיפור אלא להאיר בסיפור תובנה שהיא גדולה מן הסיפור, ואומר כי ה וְהִנֵּ֥ה הראשון משמעו הפתעה. "וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם" איננו הפתעה. כל אדם חולם. לא רק היום על-פי ממצאי המדע הרואה את החלום כמין הצפה של זיכרון חווי ששקע לטרום נשייה מטעמים הרבה שלא כאן המקום לפורטן, ושב בשעה שהמח נועל חלק ממרכזיו בשינה, לחוות את עצמו מחדש, או לתבוע מימוש משאלה שהודחקה, או לשלוח מעין מסרים של אזהרה כי בעיות לא פתורות מציקות ודורשות תשומת לב ועלולות להקיש על דלתות המציאות ולנקום את עוון הזנחתם, ועוד.
פותרי חלומות גם בחכמי התלמוד שחקרו את החלום חקירה אינטואיטיבית רבו האומרים כי כל אדם חולם, רווחה הדעה כי כל אדם חולם, אלא שאחד אמר "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו"(ברכות נ"ה,ב')בדומה למה שאומרים חוקרי האונאירולוגיה, תורת החלומות (Oneirology) היום, ואחר אמר, "כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע" (שם,י"ד,א'), בדומה להנחה הרווחת בעידן הזה כי החלום משחרר את האדם ממאוויי עוון, ומכל מקום מתוך שהביאו עדותו של רבי בנאה שסיפר כי "עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר, "כל החלומות הולכים אחר הפה" (שם, נ"ה, ב') למדים שהכל חלמו, היו מוטרדים מחלומותיהם ומפשרם ופרנסו פותרי חלומות רבים, מורשים וחובבנים, וסמכו על הפתרון כאילו פסוק מורה לסמוך עליו, אף על-פי שאין פסוק כזה בנמצא.
גם במקרא חולם כל אדם, אם כי התיבה 'חלום' מתפרשת גם כחזיון לילה בו דוברת השכינה בנביאי ה'. " אִם-יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם ה'בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר בּֽוֹ. לא כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא פֶּ֣ה אֶל-פֶּ֞ה אֲדַבֶּר בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת ה' יַבִּ֑יט" (במדבר י"ב, ו'-ח'). הנביא זכריה מזהיר מפני המתחזים בכוח הנבואה להטות את העם בשם ה' כביכול, נגד ה' למעשה, " כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ-אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וְא יְדַבֵּ֔רוּ"( זכריה י',ב') ומפרש רבנו דוד קמחי, הרד"ק, "ונביאי השקר בחלומותיהם שהיו אומרים להם קודם החרבן שלום יהיה לכם יכירו". התרבות העממית הוציאה את "חֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וְא יְדַבֵּ֔רוּ" מן פשט והשאילה לו ממד של פתגם המטיל ספק בכוח הנבואה של חלומות, אולם כאמור "חֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וְא", ואולי רק "חֲלֹמוֹת֙ " הוא תואר נרדף לנביאי שקר.
חלום-חזון אינו ממין חלום שכל אדם חולם אותו. " וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ" (בראשית כ"ח י"ב) חולם יעקב. גם חלום-חיזיון מופלא זה אין אלא שיתוף השם בלבד עם חלום שכל אדם חולם אותו, כגון "וַנַּֽחַלְמָ֥ה חֲל֛וֹם בְּלַ֥יְלָה אֶחָ֖ד אֲנִ֣י וָה֑וּא""(שם מ"א,י"א) שחולמים שר המשקים ושר הטבחים, או חלום שחלם איש צבא מדיין וסיפר לרעהו וגדעון שמע, "וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צלול צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל" (שופטים ז',י"ג). אין זה אומר כי החלומות המסופרים הם אלה שנחלמו. תוכנם הוא תוכן של בשורה, של הגדת עתיד, כחלומו של הנער יוסף, החולם את בשורת מלכותו בעודו נער על-ידי אחיו לשחק עם בני השפחות, אולם בנגרר ובמשתמע אומר גם המקרא כי כל אדם חולם מתוכו, ורק נביאים זוכים שהשכינה תחלום לתוכם.
והנה חלום ויש חלום, מפורש אחד, שאדם חולם מתוכו ואל תוך החלום הזה, בא האלוהים בכבודו ובעצמו כמלך מלכי המלכים הנכנס לאכסניא של מלך-חלום שלמה! "בְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה ה' אֶל שְׁלֹמֹ֖ה בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן לָֽךְ " (מלכים א', ג', ה') ושלמה עונה, ויש שיחה, ושלמה שואל שהאלוהים ייתן לו " לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה" (שם, ט') והאלוהים משיב "יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט.הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֙וֹךָ֙ לֹא הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַחֲרֶ֖יךָ לֹאָ יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ" ( שם, י"א-י"ב). החלום הוא של שלמה. והמספר המקראי, יודע ואומר " וַיִּקַ֥ץ שְׁלֹמֹ֖ה וְהִנֵּ֣ה חֲל֑וֹם" (שם, ט"ו)! בדיוק, באותה לשון, באותה "וְהִנֵּ֥ה" שהמספר המקראי אמר אותה על חלום פרעה "וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם".
הסנטימנט הראשון הוא לחשוש שמא מטיל המספר המקראי ספק בתוקף תוכנו של החלום, והפרות והשיבולים והמשאלה של שלמה וההבטחה של ה', לא היו ממש, אלא אכזבה ו וְהִנֵּ֥ה, בשני ה וְהִנֵּ֥ה, היה כשל "וְהִנֵּ֥ה לאה". . הסנטימנט השני הוא שהבחירה בסיומת שווה לחלוטין לסיפור תוכנו של החלום, רומז כי אם מלך מלכי המלכים בא לאכסניית החלום הפרטית של המלך בשר ודם, שלמה, כן בא מלך מלכי המלכים לאכסניית החלום הפרטית של פרעה, כפי שרמוז בסדר הכתוב, "וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם" - ולאחר שחלם "וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל-הַיְאֹֽר", ומלך מלכי המלכים עומד שם ומראה לו את הפרות ואת השיבולים ואת חידת העתידות.
שלמה המלך חולם מתוכו את החלום אליו בא האלוהים. המספר המקראי מעיד כי אפילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אומר כי המצופה היה כי בן המלכים יתאווה כל ימיו לעושר ולכבוד ולכוח, ויחלום את אלה בלילה. אבל הוא חלם "לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת-עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין-ט֣וֹב לְרָ֑ע" בלילה מפני שלדבר הזה התאווה ביום, בהיותו ער. וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם, משל כתוב, והנה הער נהיה חלום.
כיוצא בזה פרעה. הוא חולם. מצופה היה ממנו, גדול מלכי העולם הקדמון, שיתאווה מארמונותיו להגדיל עוד ועוד את עושרו המופלג, ברכוש, בעבדים, בצבאות כובשים. אבל המספר המקראי יודע להפתיענו ואומר "וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם", הוא היה מוטרד בארמונותיו על-ידי מחשבות על עתיד ארצו, על גורל נתיניו, על הצפוי בארץ הלוקה במחזוריות אכזרית בשנים שחונות אחר שנים רוויות, והנה מפני שאלה הטרידו אותו ביום, הוא חלם את חלום הפרות על היאור ואת חלום השיבולים בשדות בלילה. גדולה.
אבל המספר המקראי אינו מסתפק בכך. הוא זוכר את הנער שחלם ממצוקותיו את חלום מלכותו והטריף את אחיו עד שעמדו להורגו על חלומותיו, והוא מביא אותו עתה אל הסיפור של חלום פרעה השואף ביומו בכל מאודו למצוא את המענה לצרכי עמו המרובים בשנות הרעב, וחולם בלילו את ה'איך' כאידיאה, אבל איננו יודע את ה'מי'. והנה בא בעל החלומות, ופותר לו את ה'איך' למעשה, בעל החלומות איננו דאון באוויר דליל, רגליו נטועות בקרקע. מפני שהוא בעל חלומות, הוא יודע את פתרונה של המציאות. וְהִנֵּ֣ה חֲל֑וֹם, משמע הנה מה כוחו המניע של החלום. וְהִנֵּ֣ה חֲל֑וֹם, פירושו, הנה מה עושה חלום שכולו התאוות לצדק ולדין למציאות ומכוח החלום הזה היא זוכה במלכות של משפט.
