את שבעת ימי החורבן, שבהם הצליחה הממשלה להרוס 26 יישובים יהודים ולעקור כ-10,000 יהודים מבתיהם בארץ ישראל - לעולם לא נשכח. נזכור את המראות והקולות. ננצור בליבנו את הזעקות שנעצרו מול פנים חתומות. נצרוב בנפשנו את התפילות. נשמור את הדמעות ששפכנו.
את הזיכרון הזה נהפוך לכוח-מניע. לא רק כדי לסלק מהחיים הציבוריים את כל מי שהיו שותפים לפשע הנורא. זה חשוב, אבל חבל להפנות את האנרגיות שבתוכנו לתחושות נקמה. העיקר הוא לקחת את הטלטלה האדירה שעברנו ולתרגם אותה לצמיחה חדשה וליצירת מציאות אחרת, שבה לא יוכלו עוד להתרחש מעשים נוראים כאלה.
הגירוש הזה והבריחה חסרת-ההיגיון מהטרור לא באו בגלל איש כזה או אחר (אף שבוודאי יש להם חלק נכבד במהלך האומלל ואין להסיר מהם את האחריות). כל זה קרה בגלל אובדן ערכים כללי. מדינת ישראל התנתקה בתחילה מתורת ישראל. בהמשך התנתקה מעם ישראל, כשהרסה את קדושת הזהות היהודית והחלה להעלות ארצה מאות אלפי גויים גמורים. ועכשיו היא משלימה את ההינתקות ומתנכרת גם לערכים הבסיסיים של אהבת ארץ ישראל ויישובה.
אם זו דמותה של המדינה - אפשר בהחלט לתהות על עצם הטעם לקיומה. וכי "התקווה בת שנות אלפיים" היא להקים בארץ ישראל מדינה חילונית, חיקוי עלוב של מדינה אירופית, שמשימתה המרכזית היא להקים לערבים מדינה פלשתינית?
אפילו להגן על שלומם וביטחונם של יהודים אינה מסוגלת. במדיניותה התבוסתנית היא נהפכה למדינה היחידה בעולם שבה יותר מ-1,000 יהודים נרצחו בחמש השנים האחרונות, רק בשל היותם יהודים.
המציאות העגומה הזאת ממחישה עד כמה רחוקה מדינת ישראל מלהיות גאולה, ואולי היא אף מביאה את הגלות לשיאי שפל חדשים. נוכח כל זה גוברת הציפייה לגאולה האמיתית, שתבוא על-ידי משיח-צדקנו. ועם זה, אין אנו פטורים מהחובה לנסות להשתלט על הספינה שאיבדה את דרכה ולהחזירה לנתיב הנכון.
הבעיה המרכזית היא חוסר הפרופורציה בין גודלו של הציבור המאמין והערכי בארץ ישראל לבין מידת השפעתו במערכות המנווטות את מהלך העניינים. הציבור הדתי הצליח להגיע להשפעה רבה בתוך צה"ל, בעיקר בדרגי השטח, אולם צה"ל הוא גוף מבצע. המערכות השולטות הן הפוליטית, המשפטית והתקשורתית.
במערכת הפוליטית יש לציבור המאמין ייצוג, אולם במערכת המשפטית והתקשורתית נוכחותו אפסית. שנים רבות זלזלו בתקשורת ולא הבינו את כוחה ומידת השפעתה. זו היתה טעות טרגית. התקשורת עוסקת ללא הרף בשטיפת-מוח. היא מחדירה ארס של כפירה, נהנתנות, טשטוש הזהות היהודית, הבלטת סטיות ומתן לגיטימציה להתבוללות רוחנית ופיזית. במידה רבה היא גוררת אחריה גם את המערכות האחרות.
המעטים שהצליחו להשתלב בתקשורת לא הצליחו להשפיע על הקו השולט, ואולי אפילו נסחפו בזרם. אין להסיק מכך שאתגר זה אינו ראוי. להיפך, אותם מעטים לא הצליחו רק משום שהיו מעטים. אם בעקבותיהם יבואו רבים, התקשורת תשנה את פניה.
לשם כך עלינו לנקוט מדיניות דו-כיוונית: מצד אחד להיזהר מהשפעתה השלילית של התקשורת. חיוני להרחיק אותה מבתינו ולא לחשוף לארסה את ילדינו. ברוך-השם יש כיום רדיו טוב יותר ועיתונים ערכיים יותר. גם אם אין הם מושלמים, עדיין הם טובים לאין-ערוך מהתקשורת ההרסנית. בתוך כך יש להכשיר צעירים בעלי שורשים יהודיים איתנים, ולכוון אותם להיכנס לתקשורת ולהתחיל מהלך שישנה אותה מבפנים.
אם אתם זועמים על דיווחיה המגמתיים של התקשורת, קומו ועשו כדי לשנותה.
