ביום 15.5.1948 יצא מסמך הייסוד של המדינה, המסמך אשר מכוחו פועלת הכנסת, הכרזת העצמאות, ובו נאמר כי "זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", וכן נאמר עוד 18 פעם באותה הכרזה בת עמוד וחצי כי מדובר במדינה יהודית שהיא מדינתו של העם היהודי, המוקמת על-ידי העם היהודי. לא נאמר שם מלה או חצי מלה על הנושא של היותנו מדינה דמוקרטית, אף כי היה ברור כי במאה העשרים כל מדינה המוקמת מתנהלת בדרך הדמוקרטית.
ההבדל בין 'מהות המדינה' שהיא 'מדינה יהודית' לבין אופן הניהול המקובל של מדינות, שהוא האופן הדמוקרטי, ברור וחד. מהות מקושרת בעצם הקיום. דרך הניהול היא עניין של התנהגות מקובלת, ולא שורש הקיום. עד שנת 1985, שעה שהתקבל סעיף 7א. ל'חוק-יסוד: הכנסת', לא היה בישראל מסמך חוקי (חוק או חוק יסוד) האומר כי אנו מדינה דמוקרטית. היו חוקים שהסדירו בחירות, כעניין ברור ופשוט של ניהול.
בשנת 1985 התקבל ס' 7א. לחוק-יסוד: הכנסת, שדיבר על דברים הפוסלים רשימה מלהתמודד בבחירות לכנסת, ושם נשללה זכות ההתמודדות מכל אחת משלוש הסיבות שלהלן:
(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.
(2) שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה.
(3) הסתה לגזענות.
בצדק דוייק שם הניסוח, בהתאמה להכרזת העצמאות, שהיא מסמך על-חוקתי שלפיו הוקמה המדינה והוקמו מוסדותיה, בכך שהיות ישראל 'מדינתו של העם היהודי' הוגדר כעניין קיומי, ואילו הנושא הדמוקרטי הוגדר שם כעניין של 'אופי' המדינה בלבד.
בספרי 'מי מפחד ממדינה יהודית? היבט חוקתי ואידיאולוגי, בעמ' 138, שפורסם במרץ 2001, פורשו והוברו וחודדו הדברים, והנה עתה בא 'מישהו' ויעץ 'עצת אחיתופל' לחברי הכנסת שהלכו אחר עצתו ובאופן חגיגי, ביום ההולדת הלועזי של המדינה, ביטלו את ההבדל בין מהות לאופי שבשני המושגים (יהודית מול דמוקרטית). וכך תוקנו שלושת סעיפי המשנה (1)(2)(3) לסעיף 7א. לחוק יסוד: הכנסת, וזו לשונם לפי ההחלטה מיום 15.5.2002:
(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
(2) הסתה לגזענות.
(3) תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.
אוחדו ס"ק (1) ו- (2) ובוטל ההבדל בין המהות היהודית לבין האופי הדמוקרטי.
