חשיבות רבה קיימת לתכנון הירושה, בפרט כאשר מדובר ברכוש ובממון רב שעתיד להתחלק בין היורשים. חוק הירושה קובע מי יהיו יורשיו החוקיים של המנוח, כאשר הוא לא הותיר אחריו צוואה, אולם רבים מעדיפים שלא להשאיר את ירושתם לחלוקה עתידית על-פי ההוראות הקבועות בחוק, אלא לקבוע בעצמם את אופן חלוקת עזבונם לאחר פטירתם.
צוואה ערוכה היטב תאפשר להבטיח את זכויותיו של בן הזוג שנותר בחיים וכן את זכויות הילדים. צוואה הצופה פני עתיד עשויה להבטיח את המשך תפקודו של עסק משפחתי ולצמצם מקדמי חיכוך הנוגעים לניהולו ולתפקודו. עריכת צוואה עשויה למנוע חיכוכים מיותרים בין היורשים העתידיים ומכאן גם חשיבותה.
בחרנו להביא בפניכם עקרונות חשובים הנוגעים ל"צוואה משותפת", אשר בני זוג רבים בוחרים לערוך כצוואה הדדית ביניהם, ואת היתרונות הקיימים בעריכתה, את הקשיים שהיא עשויה לעורר ופתרונות אפשריים להתגבר על קשיים אלה.
מהי צוואה משותפת? צוואה משותפת, או כפי שהיא נקראת לעיתים "צוואה הדדית", נערכת על-ידי בני זוג במשותף, ובה מבקשים בני הזוג לקבוע הוראות זהות שיחולו על שניהם, בנוגע לחלוקת הרכוש, לאחר פטירתו של כל אחד מהם.
הנוסח המקובל והמוכר של צוואה משותפת קובע כי לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג, בן הזוג הנותר בחיים יורש אותו ומחזיק בכלל הרכוש והכספים של בני הזוג. המטרה היא שרק לאחר פטירתו של בן הזוג השני, ירשו הילדים המשותפים את העזבון.
מה היתרון שבעריכת צוואה משותפת? היתרון בצוואה משותפת, המעניקה לבן הזוג הנותר בחיים את הזכות להשתמש בכלל נכסי
העיזבון, למשך כל ימי חייו, נעוץ בכך שהוא מונע מאבק עתידי אפשרי בין בן הזוג הנותר בחיים, לבין הילדים, אשר בהיעדר צוואה, עשויים הם לדרוש, כיורשים חוקיים, את חלקם בעיזבון, לעיתים תוך מימוש זכותם למכירת בית המגורים (והוצאת בן הזוג הנותר בחיים מן הבית). חשוב לציין כי עימות כזה עשוי להיות ממשי, כאשר מדובר בנישואין שניים, והיורשים החוקיים, בנוסף לבן הזוג הנותר בחיים, הם ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים. במקרה כזה, הקונפליקט הנוצר בין ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים, לבין בן/בת הזוג, לו נישא בנישואין שניים, עלול להיות חריף יותר.
העברת כלל הרכוש לבן הזוג הנותר בחיים מאפשרת לו להמשיך לנהל את חייו, לפחות מן הבחינה הכלכלית, ללא עימותים אפשריים עם יורשים אחרים. צוואה הדדית נועדה להבטיח לכל אחד מבני הזוג את השקט הנפשי הזה.
במה עדיפה צוואה משותפת על פני צוואה אישית? צוואה אישית (להבדיל מצוואה משותפת) , כשמה כן היא - אישית היא למצווה. בצוואה אישית, יכול אחד מבני הזוג להוריש את כל הרכוש שבבעלותו לבן הזוג הנותר בחיים בלבד, ואילו בן הזוג השני עשוי לבחור לקבוע הוראות שונות בצוואתו, לפיהן עזבונו יחולק בין בן זוגו לבין הילדים. העיקרון המנחה, בדבר ההסכמה המשותפת וקביעת הוראות זהות, באופן שיהיה מקובל על שני הצדדים, לא קיים בצוואה אישית.
אילו הוראות ניתן לקבוע בצוואה משותפת?
כמו בצוואה אישית, כך גם בצוואה משותפת, ניתן לקבוע שלל הוראות, בהתאם לרצון הצדדים ולנסיבות המקרה. העיקרון בצוואה משותפת הוא ששני הצדדים צריכים להסכים, באופן הדדי, להוראות אלה. כך ניתן לקבוע חלוקה שונה של העיזבון בין הילדים, בהתחשב במצבם הכלכלי, מצב בריאותם וכדומה. כמו כן ניתן לקבוע הגבלות שונות על השימוש בנכסי העיזבון, לדוגמה, להגביל את מכירת בית המגורים, מתוך רצון להוריש אותו, בסופו של דבר, לאחד הילדים.
חסרונה של הצוואה המשותפת כידוע, צוואה אינה כובלת את העורך אותה ועל-פי החוק, אדם יכול לשנות בכל עת את צוואתו, בהתאם לרצונו החופשי. זהו הכלל היסודי והמנחה בנוגע לצוואות, והוא חל גם בנוגע לצוואה הדדית. כאשר מדובר בצוואה משותפת הדדית, הדבר מעורר קושי, בשל העובדה כי בצוואה מסוג זה קיימת הסתמכות של כל אחד מן הצדדים על משנהו שהצוואה הזהה במהותה, שנחתמה על ידם במשותף, שרירה וקיימת ולא תשונה ללא ידיעת הצד השני. ניתן להניח שאם אחד מבני הזוג היה מבקש לשנות את הצוואה המשותפת, בן זוגו היה מבקש אף הוא לערוך שינוי דומה, שכן המטרה היא להבטיח אחד את השני באופן הדדי. חזרתו של אחד מן הצדדים מהבטחה זו, תגרור באופן טבעי את חזרת השני מאותה הבטחה.
המקרה האופייני, בו עשוי להתרחש שינוי בצוואה המשותפת, הוא לאחר פטירת אחד מבני הזוג. בן הזוג הנותר בחיים זוכה בעיזבון משנהו, על-פי הצוואה המשותפת, ולאחר מכן מחליט לערוך צוואה אישית המבטלת את הצוואה המשותפת עליה הוא חתום. בצוואתו האישית קובע בן הזוג הוראות שונות בנוגע לחלוקת עזבונו (באחד המקרים שנדונו בפסיקה, שינה בן הזוג הנותר בחיים את צוואתו לטובת אשתו השניה וילדם המשותף, תוך נישול ילדיו מנישואיו הראשונים מצוואתו).
על אף העובדה שכל אחד מבני הזוג מסתמך על משנהו שהצוואה המשותפת לא תשונה באופן חד-צדדי, עמדת בתי המשפט היא שהחופש לשנות את הצוואה עדיין נשמר. המשמעות המעשית היא שגם כאשר אדם עורך צוואה משותפת עם אדם אחר, הוא עדיין רשאי לערוך צוואה חדשה, אישית, המבטלת את זו המשותפת באופן חד-צדדי. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בתוצאה הקשה הנגרמת עקב כך, בהעדר הגנה על האינטרס של בן הזוג שנפטר, והסתמכותו על כך שבן זוגו הנותר בחיים יקיים את הצוואה המשותפת. על כן הננו צופים שיחול בעתיד שינוי בעמדת הפסיקה לטובת שמירה על האינטרס המובהק של בן הזוג שנפטר, אולם כיום המצב הוא כפי שתיארנו לעיל.
כיצד ניתן לצמצם את הפגיעה בבן הזוג שהלך לעולמו ראשון? הדרך המומלצת לצמצם את הפגיעה בהסתמכותו של בן הזוג שהולך לעולמו ראשון, היא לקבוע הוראה מפורשת בצוואה המשותפת, המורה שלאחר פטירת בן הזוג הנותר בחיים, יעבור הרכוש שהוא קיבל, מכוח הצוואה המשותפת, לילדים. הוראה מסוג זה נקראת "הוראת יורש אחר יורש". הוראה זו מאפשרת לאדם לצוות לשניים, כך שהשני יזכה לאחר פטירת הראשון.
לשם הדוגמה, נתייחס למצב בו האשה הלכה לעולמה לפני הבעל. הבעל יירש את עזבונה של האשה מכוח הוראות הצוואה המשותפת. במידה והבעל ישנה את צוואתו (המשותפת) ויערוך צוואה אחרת, אישית, תוך פגיעה בזכויות הילדים המשותפים, הילדים עדיין יזכו במה שיוותר בידי הבעל מרכושה של האשה, שעבר לבעלותו מכוח הצוואה המשותפת. הבעל יוכל לשנות את צוואתו שלו, אולם לא יוכל לפגוע בזכות הילדים לרשת את רכושה של האשה, כפי שיוותר בידיו, מכוח הוראות צוואתה שלה.
