הגישה המקובלת לריפוי המחלות - מתן תרופות בהתאם למחלה, כאשר את סוג המחלה מזהים לפי סימפטומים (תלונות החולה, תוצאות של בדיקות הרופא ונתוני מעבדה: תמונת הדם, צילומי רנטגן, CT ועוד).
הרופא הקונבנציונלי מתערב בריפוי המחלה, אך ורק מרגע גילוי המערכת או האיבר הנגוע, שם המחלה והרקע (דלקתי, אלרגי, ניווני או מתח נפשי). לא משנה ששם המחלה לרוב אינו מגלה דבר... כמו מיגרנה, דלקת פרקים, נוירלגיה (כאב עצבי) ורבות אחרות. תרופות כימיות אינן מיועדות לריפוי האדם החולה אלא לדיכוי התופעה (המחלה) בלבד, לכן תנתן בדרך כלל, לאותה מחלה אצל חולים שונים, אותה התרופה או לפחות תרופה מאותה הקבוצה. כל החולים הסובלים ממחלות אסטמה למשל, יקבלו משאפים המכילים ונטולין או בריקלין, רובם המוחלט יטופלו בנוסף גם בכדורים או משאפים המכילים קורטיזון (סטרואידים). בכל דלקת, כל חולה, יקבל אנטיביוטיקה. הסובלים ממתח ועצבנות יתר יקבלו סם הרגעה מסוג ואליום ודומיו.
רוב התרופות הנמצאות בשימוש כיום אינן מרפאות ובדרך כלל ניתנות לתקופות ממושכות ביותר והראיה, המחלות הממושכות, הנקראות "כרוניות". עובדה ידועה היא, שפרט לדלקות גרון, אוזניים ודרכי הנשימה חריפות, כל המחלות הכרוניות אינן ניתנות לריפוי מוחלט. ביניהן: אלרגיות, דלקות פרקים, יתר לחץ דם, סוכרת, מיגרנות, מחלות עור, עצבים ונפש, אסטמה, דלקות כרוניות בדרכי שתן, כיס מרה ורבות אחרות.
לא בכדי, כפי שקורה בכל התחומים, כאשר הדרך המקובלת, הנקראת הרפואה ה"קונבנציונלית", אינה עונה על הציפיות והדרישות, עוברים החולים לגישה שונה, בדרך כלל יעילה יותר, הנקראת אלטרנטיבית, העיקרית בהן בתחום הרפואה הינה הומיאופתיה.
הומיאופתיה מהי? שני עקרונות חשובים נמצאים בבסיסה של תורת ההומיאופתיה:
הראשון הוא "חוק הדמיון" או במילים אחרות: "דומה מרפא דומה". זהו גם פירוש המילה הומיאופתיה - מיוונית: "הומיאו" - דומה, "פתוס" - מחלה. הרעיון הוא חומר, בריכוז גבוה, הגורם לסימפטומים זהים לאלה של המחלה מסויימת אצל החולה הספציפי, בהיותו מדולל דילול במיליוני פעם, ירפא את האדם הסובל ממצב זהה.
העיקרון השני הוא חובת הדילול: ניסיון של מעל מאתיים שנות קיום ההומיאופתיה קובע, כי ככל שהחומר (הרעיל בדרך כלל בריכוז גבוה) מדולל יותר ויותר במים על-ידי ניעור, כוחו הרפואי עולה.
על שתי הנחות יסוד אלו, ותוצאות בשטח, התפתחה כל תורת ההומיאופתיה. לפי תורה זו, בתחילת הטיפול בחולה, על הרופא לחקור היטב את כל הסימפטומים והתופעות הגופניות או הנפשיות.
כמו-כן, עליו לעמוד על אישיותו ותכונותיו. לאחר-מכן, חייב הרופא למצוא תרופה הומיאופתית ("פוטצי" בשפה מקצועית) או שילוב תרופות הפועל אצל אדם בריא את אותם תסמינים ואז לדלל את החומר אלפי ואף מיליוני פעמים על-מנת שיהיה מוכן לריפוי החולה.
על שני נושאים אלו, "חוק הדמיון" ו"תורת הדילולים" פורסמו עשרות אלפי מאמרים וספרים עבי כרס, המבוססים על תוצאות מחקרים של שנים רבות.
"חוק הדמיון" אינו פשוט ליישום כלל וכלל. צריך המון ידע, כושר חשיבה אנליטית, הגיון וניסיון. אך, יחד עם זה, גם מזל (סיעתה דשמי - עזרה משמיים) כדי לקבוע איזה חומר או שילוב חומרים הוא המקביל לתסמינים של החולה.
ניתן להצביע, לדוגמה, על דמיון שבין סימפטומים האופייניים להשפעת ארס דבורים לבין אלה המלווים דלקות גרון. עקיצת הדבורה גורמת לכל הסימנים המלווים דלקת גרון: כאב, נפיחות, אודם במקום. לאדם המתלונן אל דלקת גרון אנחנו נותנים ארס דבורים מדולל בשיעור של 1 למאה מיליון, ותוך שעה החולה מרגיש שיפור מוחלט במצבו ומתרפא!
שמתם לב למספר? אחד למאה מיליון, בהומיאופתיה יש גם דילולים גבוהים יותר, דבר המותיר את הקהילה המדעית הקונבנציונלית פעורת פה בפרט לנוכח ההישגים הרפואיים המוכחים. הרי מדובר בדילול כה קיצוני של חומר גלם, שעל-פי כל כללי המדע נחשב למים טהורים, ושבכל הבדיקות שייבדק לא יתגלה בו דבר. המספר הקטן ביותר של המולקולות המרכיבות חומר נקרא "מספר אבוגדרו". במקרה של דילול ההומאופתיה, בכל הפוטנציאל לא נשארת אפילו מולקולה אחת!
נזלת ויראלית מאופיינת באף מטפטף ועיניים דומעות תטופל בהומיאופתיה בדילול גבוה של תמצית בצל, זאת כיוון שחשיפה לתמצית מרוכזת של בצל תגרום לסימפטומים שיתבטאו בנזלת ועיניים דומעות.
דוגמה נוספת, אחת האפשרויות ההומאופתיות לטיפול בכולירע זה חומר המכיל דילול גבוה של הרעל הנקרא ארסן. משתמשים בו להרעלת עכברושים וחולדות, בריכוז גבוה הוא גורם לאדם לשלשול מימי חריף הדומה לזה של מחלת הכולירע. כאשר ארסן מדולל במים, הוא הופך למרפא.
למחלת המלריה התרופה המקורית היא כינין, היא עצמה בריכוז גבוה יכולה לגרום לסימפטומים של מחלת הקדחת. תרופה בשם IPECA גורמת בריכוז גבוה לשיעולים טורדניים וסימפטומים של אסטמה או אלרגיה. בתמהיל היא משמשת כריפוי מניעת התקפי אסטמה.
ד"ר סמואל הנמן, אבי תורת ההומאופתיה מייסד תורת ההומיאופתיה, ד"ר סמואל הנמן, מגרמניה, פרסם את הרעיון לראשונה בשנת 1790. הוא קרא על-כך שקליפת עץ הכינה המרפאת קדחת, יכולה בריכוז גבוה לגרום גם לסימפטומים של הקדחת. מכאן עלתה במוחו סברא, כי כל חומר הגורם לסימפטומים של המחלה עשוי גם לרפא אותה. בשלב הבא החל ללמוד על רעלים שונים והתופעות שהם גורמים.
אז ניסה לתת אותם - מדוללים כדי שלא יזיקו - לחולים שסבלו מתסמונות דומות. בשלב מסויים, גילה שדווקא החומרים המדוללים יותר מרפאים טוב יותר. כך גילה, למשל, כי רעל עכברים המזיק לכבד, אך בדילול רב יעיל לחולי כבד. מתחילת המאה ה-18 החלו עבודותיו והצלחותיו של ד"ר הנמן להתפרסם בכל רחבי העולם, אז קיבלה השיטה תאוצה.
שני מחקרי ענק שנעשו במקומות שונים, באנגליה ובהולנד, העלו את השיטה החדשה, המהפכנית והמסתורית, על דרך המלך. באנגליה נעשה הניסוי על אלפי פרות שסבלו מדלקת עטינים. החומר ההומיאופתי עורבב במי השתייה של הפרות החולות. התרופות ההומיאופתיות ריפאו טוב בהרבה מאשר התרופות הקונבנציונליות. בהולנד נעשה הניסוי על מאות עכברים פצועים. בעזרת הומיאופתיה נרפאו מהר יותר מכל מה שיכלה הרפואה הקונבנציונלית להעלות על דעתה.
הדילול לדילולים המקובלים בהומיאופתיה יש נוסחאות קבועות. למשל D1 פירושו דילול של אחד לעשרה (חלק אחד של החומר בתוספת ל-9 חלקי מים), D2 פירושו שאת החומר המדולל דיללו שוב באחד לעשר, כך שנותר חלק אחד למאה. D3 הוא אחד חלקי אלף, D6 הוא אחד למיליון, ו-D8 הוא אחד למאה מיליון.
פירושו של דבר הוא שבבקבוקון, אותו אתם רוכשים, יש סך הכל אחד למאה מיליון חלקי חומר הפעיל. אבל זה עוד לא הכל. דילול שגרתי אחר הוא הסימון C1 וכו´. ה-C הוא דילול של אחד חלקי מאה, כש- C2 הוא אחד לעשרת אלפים. C6 הוא דילול של אחד למיליון מיליונים, והוא אחד המקובלים ביותר. אבל יש גם C8 ו-C10, תעשו לבד את החשבון.
נשים מניקות מעבירות לתינוק שהן מניקות מרכיבי מזון שהן צורכות. אם תינוק רגיש למרכיב מסוים, הוא בהחלט עלול להינזק, למרות שבאף מעבדה לא ניתן לגלות בחלב האם אפילו שרידים של מרכיב מזון, אותו אכלה, הגורם רגישות לתינוק. או למשל, חומר הנקרא "איפיקהקואנה", כששמים בקבוקון עם חומר זה פתוח בקומה הראשונה של בנין בן 6 קומות, יהיו אנשים בקומה ה-6 שמיד ירגישו בחילה וישתעלו, למרות שבאוויר לא ימצא שום חומר בזמן כה קצר. בדקנו את זה הרבה פעמים! האיפקה-קואנה אגב, משמשת בהומיאופתיה דווקא לריפוי שיעול.
או למשל, אנשים הסובלים מאלרגיה בעת עונת הפריחה של הדשא. היו מחקרים שהוכיחו, שהתגובה החולנית נגרמה בלי שהיו כל חלקיקי דשא באוויר. כל הדברים הללו מאששים את השערתה של הרפואה ההומאופתית בדבר "שדרים" של אנרגיה, הפועלים על הגוף אם כי אינם ניתנים לבדיקה ולהוכחה מדעית רגילה.
הניעור הרפואה ההומאופתית מסבירה כי לא החומר שנותר הוא זה המרפא, אלא "השדר" האלקטרו-מגנטי אותו הותיר במים, עם העברתו וניעורו החוזר. כאן המקום להדגיש כי לא מדובר בדילול מכני פשוט, אלא בדילול תוך ניעור, אם ביד ואם במכונת רטט. מספר ניעורים הינו קבוע בכל שלב: בין 70 ל-100 פעם.
האנרגיה האלקטרו-מגנטית של החומר היא הפועלת על-ידי העברת המסרים למנגנונים האחראים על החיסון והריפוי העצמי של הגוף. החומר ברוב המקרים פוגע ואף הורס את המערכות החיסוניות העדינות. בכל דומם ישנה אנרגיה. הרי חלקיק הבסיסי של כל חומר - האלקטרון הוא אנרגיה נטו. וכשמעבירים את החומר במים תוך ניעור, עוברת האנרגיה למולקולות המים ומשם למערכות הגוף תוך תיקונם והכוונתם.
ניתן לציין את המחקר של ד"ר בנבנישתי מצרפת, שהוכיח כי אטרופין בדילול של מאות מיליונים יכול עדיין לגרום לתגובה, הרחבת האישונים. "המים זוכרים את המסר האנרגטי", הוא אומר. מבחינה מדעית, ´פרופר´, קשה להתחקות אחר שרשרת פעולות של פוטנציאל בכל השלבים, מאחר ועד עצם היום הזה לא קיים שום מכשיר המסוגל לחדור לנבכי שדרים המועברים בגוף. מזלם של הומיאופתים הוא שהעובדות הפעולה הרפואית הוכחו בשטח במיליוני מקרים של הריפוי המושלם.
"כמו חיסון"... עקרון ההומיאופתיה דומה לעיקרון של החיסון. לטענת ההומיאופתים, לגוף האדם ישנו מנגנון הגנה וריפוי עצמי הנקרא מערכת החיסונית. זוהי מערכת הגוף המווסת את השפעות הסביבה ומאפשרת לאדם לחיות גם בסביבה זרה ואף מזיקה ומנוגדת לגופו. אם בטמפרטורות חריגות ואם בחיידקים ווירוסים מחוללי מחלות. הגוף מעצם בריאתו בנוי לרפא את עצמו, אך במצב המחלה החומר המדולל ההומיאופתי מביא לשיקום המנגנונים אשר ניזוקו.
למשל, לאדם הסובל מנדודי שינה אנחנו נותנים דווקא קופאין, שבריכוז גבוה גורם לנדודי שינה. המוח שלו מקבל את השדר של החומר המפעיל את מנגנון הריפוי הפנימי הטבעי. נשמע יפה וקל, אך קיימים אלפי אלפים של צירופי תרופות ולכל חולה חייבים להתאים הרכב המתאים לו ורק לו.
הרפואה ההומיאופתית טוענת לעליונות על הקונבנציונלית. בעוד הרפואה הקונבנציונלית מטפלת במחלה, ההומיאופתיה מטפלת באדם החולה ומסייעת לו להתגבר על מחלתו. אנחנו לא תוקפים את החיידק, שכן בעת שהאנטיביוטיקה הורגת את החיידק, ניזוקה גם המערכת החיסונית של האדם. הגוף הרי מייצר נוגדנים נגד החיידק הפולש אך כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה לא נשאר לנוגדנים במי להילחם ואז הם פוגעים בגוף עצמו תוך גרימת מחלות נוספות, אף קשות מזו נגדה הופעלה האנטיביוטיקה.
"חוקי הבריאה" כפי שכבר הזכרנו, ההומיאופתיה היא שיטה עמוקה ומורכבת המשקפת את מורכבות הבריאה וחוכמתה. תפקיד הרופא לגלות אלו חומרים תואמים את תסמיני המחלה, ואז להשתמש בהם בדילולים גבוהים כדי לרפא את החולה. אין מחלה, כמעט, שאין לה ריפוי באמצעות ההומיאופתיה.
מדובר בריפוי מיידי של כל הדלקות החריפות, ריפוי מוצלח של אלרגיות, מחלות גב ופרקים, אסטמה, ליקויי למידה והיפראקטיביות, מחלות עור, מגרנות, יתר לחץ הדם ורבות אחרות.
לא יאומן, אך תוך כדי עבודה עם חומרים שמקורם בטבע, אתה ניצב מול ניסים גלויים. כיצד יתכן, לדוגמה, שארס נחשים מרפא?! אתה מוכרח להבין שיש מישהו שיצר את המערכת הזו וקבע את החוקים המפעילים אותה. העולם לא נוצר באופן "ספונטני", במקרה.
מאז עיסוקי בהומיאופתיה התחלתי לחשוב בפרמטרים אחרים, ביקורתיים יותר - ראיתי שיש חוקים ברורים ומוגדרים בבריאה, והעולם אינו הפקר. מובן מאליו שהחוק המונח ביסוד של ההומיאופתיה אינו המצאה של רופא זה או אחר, אלא יסוד בסיסי של קיום כל חי עלי אדמות, אשר היה קיים תמיד, אך התגלה לנו מתוך התבוננות בנפלאות הבריאה.