תוספת 110 שקלים לכל שעת הוראה נוספת בפיילוט. ננסה להעריך בחישוב זהיר, כמה זה יעלה לביצוע בכלל מערכת החינוך: 110 ש"ח - 10 שעות שבועיות נוספות
- 30 שבועות בשנה
- 100,000 מורים = 3.3 מיליארד ש"ח לשנה.
כפול מכל התקציב השנתי של הרפורמה לשנים הבאות. וזה רק תוספת שכר מורים, ומה עם הקטנת כיתות א-ג? הזנה? שיפוצים? הכשרת מורים? תוכניות לימוד חדשות? פעילויות יום ו' לכיתות א-ג?
הפיילוט, ככל ניסוי שיש כוונה להפיק ממנו לקחים אמיתיים, חייב להתבצע באותם תנאים של הרפורמה האמיתית. אותם תקציבים בעבור תלמיד, אותם הטבות שכר למורים, אותו מספר תלמידים בכיתה, וכך הלאה – שיוויון מוחלט של אמצעים ותנאים.
זה אינו פיילוט. אם כך מה מתבצע ב-35 הרשויות שלכאורה כלולות בהצגה? רק הצגה. הצגה שהפקתה יקרה עד למאד, שכל מטרתה להציג הצלחה בכל מחיר. מה שנראה זו הצלחת הצגה שאי אפשר להסיק ממנה כל מסקנה לגבי הרפורמה המוצעת לכלל מערכת החינוך.
מדברים גבוהה גבוהה על רפורמה בהסכמה. איזו הסכמה? הסכמה בין הנהלת משרד החינוך למורים שהנם עובדי המשרד, וגם זאת רק לגבי שכר. נשכח מראשי מערכת החינוך מהי מטרת קיומם – מתן שרותי חינוך לכלל אזרחי המדינה. ומה נשכח? שיש להגיע להסכמה עם, ובעיקר עם, הלקוחות – התלמידים וההורים.
כל תפישת הרפורמה הנה מתנשאת ואנטי דמוקרטית. מתנשאת למה? מינתה הממשלה (לא הכנסת) ועדה על-פי טעמה בכדי לקדם את תפישת העולם של שרת החינוך. זו לא הייתה ועדה ציבורית, והוועדה לא נהלה דו-שיח עם הציבור, לא ציבור המורים, ולא ציבור התלמידים וההורים.
ואנטי דמוקרטית למה? המלצות הוועדה משנות סידרי חיים של מאות אלפי משפחות. מעבר לחמישה ימי לימוד בשבוע, ויום לימודים ארוך, רצוי אולי לחלקן של המשפחות, ולחלק אחר זה מאד יפריע, והמשותף לכל מאות אלפי המשפחות זה שהן לא נשאלו כלל לרצונן. הן גם לא נשאלו אם ברצונן לותר על חופש הבחירה בחינוך המשלים (חוגים) ולהפקיד נושא זה בידי בית הספר.
לסיום,ושאלה של תלמיד: מדוע, כדי שיהיו שרותים אנושיים בבית-הספר, עלינו להסכים למהפך בכל סידרי החיים שלנו. האם לא מגיע לנו שרותים אנושיים גם היום?