מפעל כימי בדרום הארץ, חיפה כימיקלים דרום. חבורה של פועלים צעירים מנסה להתארגן ולהקים ועד. הם לא רוצים העלאה בשכר, הם רק רוצים שיתייחסו אליהם בצורה אנושית יותר, שהם יוכלו להגיד "אנחנו" במקום "אני".
אבל בעל המפעל חושב אחרת, והוא יעשה הכל כדי שלא יהיה ועד במפעל, הוא מרסק אותם. במקרה הוא גם חברו הטוב של ראש הממשלה. עובדי חיפה כימיקלים יצאו למאבק חברתי בתוך מפעל עם תנאי עבודה קשים וזלזול מחפיר ביחס ההנהלה לעובדים. עובדי חיפה כימיקלים ברובם תושבי העיר דימונה יצאו לשביתה שנועדה לאפשר להם להתאגד כגוף ייצוגי שידאג לעובדים ולרווחתם. בעל הבית חשב אחרת וריסק את זכות החופש להתאגד. עובדי חיפה כימיקלים דרום הוכרעו במאבק מול ההנהלה אבל הרוח לא נשברה.
במאי הסרט: אסף סודרי ואמיר טאוזינגר. הסרט הופק בתמיכת הערוץ הראשון - רשות השידור, החוג לקולנוע וטלוויזיה - אוניברסיטת תל אביב ופרויקט קולנוע. הסרט "שביתה" היה מועמד לפרס התחרות וולג'יין לקולנוע ישראלי בפסטיבל ירושלים 2005 וזכה לביקורות מפרגנות ושבחים רבים.
אם יש מפעל בישראל שמסמל את הקשר בין הון לשלטון - זה המפעל. מפעל חיפה כימיקלים נמצא בבעלות חברת T.R.I, בשליטת אריה גנגר.
המפעל ממוקם במישור רותם בין דימונה לערד. בשנת 1985 הציע שרון, אז שר המסחר והתעשיה, להפריט את מפעל חיפה כימיקלים, שהיה שקוע בחובות, וחברו גנגר קפץ על המציאה ורכש את מניות המדינה בסכום מגוחך של 12 מיליון דולר.
אחר-כך התברר שבמחיר הזה לא הובאו בחשבון כ-30 מיליון דולר שנמצאו בקופת המזומנים של המפעל. אריה גנגר הוא מהמקורבים ביותר ומבעלי ההשפעה הגדולים ביותר על אריק שרון, ראש ממשלת ישראל, וכי בין השניים שוררים יחסי אמון קרובים.
גנגר נמנה על תורמיו הגדולים של שרון מאז תקופת הפריימריז ועד למרוץ לראשות הממשלה. בספטמבר 2001 אף הגיע לארץ לחקירה במחלקה לחקירות הונאה, בחשד שהעניק לשרון תרומה לא חוקית לכאורה. בסוף הסרט "שביתה" יש תמונה אחת ששווה אלף מילים! אריק שרון-סיריל קרן-אריה גנגר בחדר בבית מלון ממתינים לתוצאות הפריימריז בליכוד.
כשפרסם שר האוצר לשעבר נתניהו את התוכנית הכלכלית שלו, כשהציג את ציבור העובדים כאויב העם ואת הסתדרות העובדים כמקור כל אסונותינו, חשבנו שכבר ראינו הכל. טעינו!
כשהציע שר האוצר צעדים לשחיקה ופירוק חוקים של העבודה המאורגנת כחלק מתוכנית "ההצלה" של המשק הישראלי, חשבנו שזה השיא! אבל בסרט "שביתה" המתעד מאבק עובדים במפעל קטן על-יד דימונה מתרחשת קפיצת מדרגה נוספת במלחמה נגד העבודה המאורגנת בישראל.
אם יש סרט חברתי המתעד מאבק עובדים וגורם לצופים לבכות בדמעות של כאב וכעס, זה הסרט "שביתה", סרט אוטנטי המביא לצופים מאבק עובדים חברתי, עיקש, חדור אמונה, רווי דם עובדים וחסר כל סיכוי אל מול חבירת כוחות של הון שלטון ומשטרה המנסים בכל דרך לרמוס את אחת מהזכויות הבסיסיות של עובדים, הזכות להתאגד.
אי אפשר להתעלם מהסרט "שביתה" ובפרט לאור מה שקורה היום בתחום יחסי העבודה במדינת ישראל, ממאבק אחד למאבק שני של עובדים הנאבקים על זכויותיהם, נרמסים בו יסודות חברתיים מוצקים על-ידי מערכות שלטוניות ששמו להם למטרה למחוק כל ניסיון לממש את הזכות של עובדים להתאגד מול מעסיקים.
התופעה שבה חוברים בעלי הון לשלטון באה לידי ביטוי אכזרי ובוטה בסרט "שביתה" המגלה טפח קטן לקשרים בין בעלי ההון שקנו את חברת חיפה כימיקלים בפרוטות למוסדות השלטון בישראל החוברים ביחד לפרק ולנתץ לגורמים את הניסיון להתאגד.
במפעל 'חיפה כימיקלים דרום' היה אסור לעובדים להגיד "אנחנו רוצים". הנהלה מוכנה לשמוע רק - "אני רוצה". כמובן שהיא לא מחויבת לענות ל"אני רוצה" ולרוב, כך נראה, אינה נענת. בכל מקרה התארגנות של העובדים - אסורה. כשביקשו כמה עובדים להגן על חברם שפוטר, הם באו להנהלה יחד - בתור "אנחנו". חלקם פוטר מייד והסיבה - אתם התארגנתם יחד, כאן לא תהיה התארגנות. העובדים הקימו ועד, על-פי כל החוקים המקובלים והמעוגנים בחוק, אלא שההנהלה עשתה הכל כדי לחבל בהתארגנות והממסד עוזר לה ככל יכולתו. הכל הזה כולל איומים, השפלות ואלימות גסה כנגד העובדים.
תמונות ההגעה באישון לילה של עובדי חברת אבטחה שנשלחו להשתלט על המפעל הם השיא הדרמתי בסרט "שביתה". למאבטחים סיפרו שעבריינים השתלטו על המפעל וכי יש לסלק אותם. כ-80 מאבטחים בריונים הגיעו עם אלות ומיד פוצצו את המתבצרים במכות (צלעות שבורות, חתכים וכו'). המאבטחים השתלטו על המפעל, אבל העובדים המשיכו לחסום את הכניסה למשאיות. כשהעובדים הזמינו משטרה, לקח שעות עד שהגיעו.
שלומי ואסי ממנהיגי המאבק היו די המומים לגלות כיצד המשטרה פועלת לטובת ההנהלה. הם סיפרו על אירוע מסוים של אלימות כנגד העובדים. כשלידם עמד שוטר, הם ביקשו ממנו שיעזור, אך הוא קיבל בקשר הוראה להסתלק: "לא ראית כלום"!
יו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ, שהגיע לשערי מפעל חיפה כימיקלים דרום נתקל בחומה "האנושית" של המאבטחים, שלא רק שלא הכירו במעמדו כיו"ר ההסתדרות, הם אף התעלמו לחלוטין ובמופגן מחסינותו כח"כ.
התמונה הקשה והברברית בסרט "שביתה" מנציחה את המאבטחים מכים בברוטליות אכזרית את עמיר פרץ, המאבטחים החסונים דוברי השפה הרוסית בלבד, לא השאירו שום מקום לספק, פה בשער מפעל חיפה כימיקלים דרום לא חלים חוקי מדינת ישראל, לא על ח"כ, לא על יו"ר ההסתדרות, לא על אזרחי מדינת ישראל ולא על זכויות עובדים.
כמובן, אין זו הפעם הראשונה שאלימות והפרות-חוק בחסות המשטרה מופעלות כנגד עובדים בישראל. באישון לילה הגיעו בהפתעה שוטרי יס"מ שכיתרו את השובתים, ואפשרו להכניס לתוך המפעל משאיות של הספקה תעשייתית. ניסיונות של העובדים להרים טלפון להסתדרות נענו באיום: "אם לא תעזבו את המכשיר, נשבור לכם את האצבעות!".
יו"ר חיפה כימיקלים, עו"ד אבי פילוסוף, כותב במכתב גלוי מיוני 2003: "מעורבות ציבורית בנושאים חברתיים היא חשובה ונחוצה אף לדעתנו. חיפה כימיקלים דרום בע"מ מתנגדת נחרצות, בין היתר, לכל התעללות, התנכלות, טרור נפשי או טרור פיזי".
אני לאחר שצפיתי בסרט "שביתה" המרגש עד לכדי דמעות, יוצא בקריאה לעו"ד אבי פילוסוף ולהנהלת חיפה כימיקלים, לבוא לראות את הסרט "שביתה" ולתת הסבר מלומד על ההתעללות, ההתנכלות, הטרור הנפשי והטרור הפיזי שהופעלו נגד העובדים והמכות הקשות שקיבל יו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ.
הדרמה המרגשת ביותר בסרט "שביתה" מגיעה כשאחד ממנהיגי המאבק, פועל צעיר דעתן עומד מול יו"ר ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ, פותח בנאום לוחמני על זכויות עובדים, על כבוד האדם, על להתפרנס בכבוד, על סולידריות ואיחוד כוחות וגולש לאט לעיני הצופים בסרט לבכי קורע לב שבסופם נופל על כתפיו של יו"ר ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ ומבקש בקול תחינה ויאוש עמוק קורע לב, "עמיר פרץ תעזור לנו".
מעבר לסערת הרגשות והדמעות הזולגות לצופים בסרט, יש שאלה אחת שתלווה את הצופים בסוף הקרנת הסרט "שביתה" של הבמאים אסף סודרי ואמיר טאוזינגר, מה לעזאזל, קורה לנו במדינה?
