הסכם סטארט-2 שחתמו ברית המועצות וארצות הברית ב-1972, פג (יום ה', 13.6.02) מבלי ששתי המדינות טרחו לחדשו. ההסכם שהיה אחד מהמרכיבים העיקריים בסיומה של המלחמה הקרה, נמחק כהרף עין מהמפה העולמית המשתנה של הלוחמה הגרעינית.
הסיבות לאי החידוש ברורות לשני הצדדים, אף שהם אינם מודים בהן רשמית. מאזני הכוחות בין המדינות אינם כשהיו. האיום העיקרי על ארה"ב אינה עתה ברית המועצות, אלא רוסיה - שכנפיה קוצצו. ההסכם, שקרא לפירוק של ראשי נפץ גרעיניים רבים, גם הגביל את היכולת האמריקנית לפתח מערכת הגנה מפני טילים.
מערכת זו מפחידה מאוד את רוסיה, שטוענת, בחדרי חדרים, שמדובר בניסיון אמריקני להבטיח את שליטתם החד-משמעית בעולם. מערכת כזו תבטל כמעט לגמרי את מאזן האימה של ארה"ב עם מדינות אחרות בעלות נשק גרעיני, שכן היא תמנע פגיעה באדמתה באחוזים גבוהים מאוד. יתרה מכך, היא תאפשר לאמריקנים לקבוע מי חשוף לתקיפה גרעינית ומי לא.
מסיבה זו הגיבו רוב מדינות העולם, גם אלו שנחשבות לתומכות מסורתיות של ארה"ב, בחשש מפני נסיגתה של ארה"ב מההסכם. ארה"ב נטלה כמה צעדים כדי לשקם את נזקי הנסיגה מההסכם. היא הבטיחה למדינות אירופה, שהיא תאפשר להן להינות מהגנת הטכנולוגיה שתפתח, והציעה לרוסיה לשתף פעולה בפיתוח.
ההצעות האמריקניות הרגיעו את קולות המתנגדים, אך יריביה של ארה"ב ממשיכים להאשים - ולא מעט בצדק. ארה"ב מודעת לעובדה שמערכת כה יקרה ומסובכת אינה נגישה לאף מדינה אחרת בעולם, ולמעשה כל מדינה שתרצה לחסות בצילה, תיאלץ להיזקק לעזרתה של ארה"ב. מדינה סוררת, תדע שבבוא העת, האמריקנים עשויים שלא לסייע לה.
המערכת היא כה משמעותית ומשוכללת, שסביר להניח שאילו היתה קיימת היום, מספר עימותים, דוגמת העימות הודו-פקיסטן, היו מוכרעים בן רגע באמצעותה - לטובת המדינה שארה"ב חפצה ביקרה. מדינות בעלות נשק גרעיני יודעות מה בוש מנסה לעשות: הוא מתכוון להכריע את המלחמות הקרות של האלף הבא, בלי שאלו יחלו.