שלושה הציתו עצמם לדעת ממניעים אידיאולוגיים, בשל אהבה בלתי מתפשרת לעמם ולמולדתם:
הראשון, יאן פאלח, סטודנט צ'כוסלובקי בן 21, הצית עצמו בכיכר המרכזית של פראג בינואר 1969, בהפגנת מחאה נגד הכיבוש הסובייטי.
השנייה שהציתה עצמה שנים רבות אחריו, היתה יילנה בוסינובה, בת 54, שעלתה מאודסה לפני 5 שנים, תושבת קדומים, העלתה עצמה בלהבות מול מחסום משטרתי שהוצב במבואות נתיבות, כשנעצרה בדרכה להזדהות עם אחיה המגורשים מגוש קטיף. היא נפטרה ב-26.8.2005 לאח תישעה ימי ייסורים בבית החולים.
אחרון המתאבדים היה ברוך בן-מנחם, בן 32, שעלה לפני שנה מארה"ב, הצית עצמו כמחאה על ההינתקות בחצר אולפן עציון בירושלים. נפטר ב-6.9.2005 לאחר שבוע של סבל בבית החולים "הדסה".
למרות המכנה המשותף להתאבדות השלושה - רק יאן פאלח הפך לגיבור לאומי. מיליונים עולים לכיכר המרכזית של פראג מקום בו הפך ללפיד חי. פלאח זכה גם לתהילה עולמית: כיכר נושאת את שמו בלוכסנבורג ורחוב קרוי על-שמו באחת מערי צרפת.
לעומתו, שני הישראלים שהציתו עצמם במחאה על ההינתקות זכו בקושי לידיעה בשולי החדשות ונותרו אלמונים. רחובות וכיכרות בישראל לא ישאו את שמם, ואפילו אנדרטה לו תוצב לזכרם. איש לא יזכור את שמם בישראל, משום שהם מוקצים מחמת מיאוס ומנודים על-ידי תקשורת מגויסת, העויינת את המתנחלים ואת כל מה שהם מייצגים.
דמו בנפשכם איזו סערה תקשורתית הייתה מתחוללת אילו שני פעילי שמאל היו מציתים עצמם ליד גדר ההפרדה, כמחאה על ביתור שדותיהם של פלאחים פלשתינים. הם היו הופכים בן לילה לגיבורי התקשורת - כותרות ראשיות בכל העיתונים היו מהללות את מעשיהם, כתבות צבע בכל המוספים, ראיונות עם בני משפחותיהם הגאים במעשה יקיריהם, כשעדת הפובליציסטים יפי הנפש מפרסמים עשרות מאמרי שבח והלל לשני חסידי אומות העולם, לוחמי הצדק והמוסר. שלא לדבר על רחובות וכיכרות בערי ישראל שהיו נקראים על שמם, כשנאומי הוקרה ותהילה היו נשאים לזכרם בכנסת ישראל.
לא כן הדבר באירוע שולי וזניח, בו שני פעילי ימין "פנאטים", הציתו את עצמם למען רעיון שהם מאמינים בו: אין פרץ ואין צווחה, קול דממה דקה ליוותה את מותם של שני "הקיצונים הסהרוריים" – כל יפי הנפש הוכו באלם.
לפיכך, ראוי שלמצער אנו אזרחי ישראל, תהייה עמדתנו הפוליטית אשר תהייה, נוקיר את מסירות נפשם של יילנה בוסינובה וברוך בן מנחם, שהקריבו עצמם למען האידיאל שהאמינו בו.
לסיכום, ראוי להדגיש כי למרות שנקטו בצעד חריג מאין כמותו, קדושת החיים היא מעל לכול, והיא מחייבת אותנו לשלול לחלוטין כל מעשה התאבדות, ולו למען הרעיון הנשגב ביותר בעולם.
