הקמת הצוות "לבדיקת היבטי השכר ובכוח האדם שבאחריות החשב הכללי והיבטי המס וניכוי במקור שבאחריות רשות המסים" הוא צעד נכון וערכי במישור של השוואת התנאים הבסיסיים וכללי ההתנהגות של רשויות המס בין הסקטור הציבורי והסקטור הפרטי.
הצוות יבדוק עשר סוגי הטבות אשר ניתנו והתבססו כחלק אינטגראלי מתנאי העבודה של העובדים - וגם אם לא הוסדרו בתקנות ובחוקים או בהסכמי השכר היוו מעין "תורה שבעל-פה" ביחסי העבודה בשירות המדינה (וגם בסקטור הציבורי הרחב).
בין ההטבות שהיבטי המס לגביהם יבדקו: רכבי איגום, תלושים למזון ושתייה לעובדים, ארוחות מחוץ למקום העבודה, ביגוד, שכירת רכב, לינות בבתי-מלון וכדומה.
האוצר תובע כעת כי כל ההטבות הללו יחשבו כמקור לזקיפת הכנסה ובכך בעצם תקטן משכורתו של העובד.
מהלך זה, עם כל הנכון בו, אינו מהלך תמים. בנימין נתניהו חרט על דגלו, במסגרת "התוכנית להבראת כלכלת ישראל" את צמצום המועסקים בסקטור הציבורי ועלות שכרם. אין ספק שקו מגמה זה אף הוא נכון בעיקרו (למרות שאירועי הסופה "קתרינה" והפינוי מחבל עזה, לדוגמא, מצביעים על הצורך במוסדות חזקים של המדינה), אולם יישום לא נכון, בלתי מבוקר ובלתי מתוכנן שלו עלולים "לשפוך את התינוק עם המים באמבטיה" ולהביא לא רק לצמצום אריתמטי של מספר המועסקים ועלות שכרם - אלא לירידה משמעותית במוטיבציה של אנשים להצטרף לשירות הציבורי, לירידה במוטיבציה ובאיכות השירות של אלו שבתוכו ולעזיבה של המוכשרים מבין עובדי השירות.
חלק מהסיבות לשאיפה של אנשים להצטרף למעגל העבודה בשירות הציבורי היה הקביעות וההטבות הנלוות. שכר גבוה מעולם לא היה מנת חלקם של רוב עובדי הסקטור הציבורי, ובעיקר לא עובדי הבירוקרטיה הממשלתית. עובדי הנמלים, משק המים והחשמל, עובדי מבקר המדינה ובנק ישראל, הפלח העליון של מערכת הביטחון ובכירי החברות הממשלתיות - הם אלו אשר העלו את ממוצע השכר בסקטור הציבורי.
הטלת זקיפת ההכנסה על כל ההטבות לעובדים תהווה עוד שלב ביישום המדיניות של הפחתת השכר של העובדים בסקטור הציבורי - הפעם במסווה של השוואת התנהגות מיסוי.
נראה שהגיעה השעה כי הנהלת האוצר ונציבות שירות המדינה יגבשו מדיניות יותר ארוכת טווח ופוזיטיבית באשר לשכר, נלווי השכר (לרבות היבטי המיסוי) על-מנת להביא ליציבות בשירות הציבורי ולהוות מוקד משיכה לכ"א איכותי ומתאים, וזאת במקום "מבצעי הפחתה והפחדה" - גם אם במהותם נכונים.
