לקראת הבחירות ברשות הפלשתינית, המיועדות לתחילת 2006, מסבכת את עצמה ישראל שלא לצורך בסוגיית השתתפות החמאס בבחירות.
אין חולק על העובדה שהחמאס מצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד את ישראל. מאחר והאמנה הפלשתינית לא בוטלה, זו גם מטרתו הרשמית של אש"ף, הפרטנר הרשמי לכל מו"מ עתידי.
הפתח, התנועה המובילה באש"ף, לא נבדל מהחמאס ביזום והוצאת פיגועים נגד ישראל אלא בכושר הארגון והיכולת. ההבדל העיקרי בסגנון הדיבור נובע, כנראה, מכך שהפתח יושב כעת על יד ההגה, תחת עינה הבוחנת של הקהיליה הבינלאומית ונושא באחריות לצבירת תמיכה בינלאומית, לסיוע כלכלי לפרנסת החברה הפלשתינית ולשמירת המארג הלאומי. החמאס, לעומת זאת, נושא רק באחריות אופוזיציונית, שכמו בכל מקום, מתבססת על ביקורת ולשון משתלחת.
בסיוע מצרי פעיל קמה למעשה, בעיקר בעזה, רשות פלשתינית שנייה. "רשות החמאס" חזקה ומאורגנת מהרשות הפלשתינית ונהנית מתמיכה עממית רחבה. רשות זו מחזיקה ממילא בזכות וטו, באמצעות טילי קסאם על ישראל, על כל מהלכי הרשות. רשות שיותר משהיא מובילה את המהלכים היא משמשת כמעטפת מגן לחמאס.
עזה נמצאת בתהליך נפרד מהרשות שבגדה המערבית. תהליך שעשוי או עלול, הכל בעיני המתבונן, להסתיים בשתי מדינות פלשתיניות עם קשרים פדרליים. תהליך זה, למרות משמעותו העצומה, לא זוכה להתייחסות ותשומת לב ישראלית. לכן נמצאת הרשות בדילמה מסובכת מאין כמותה: א. כיצד לשמר את האחדות הפלשתינית, גם גיאוגרפית, ולשקם את הריבונות הלאומית. ב. כיצד ולאן להוביל את היחסים עם ישראל.
במקרה שישראל תתערב ברשות ותשתדל למנוע השתתפות החמאס בבחירות אפשר לצפות לתוצאות הבאות:
א. ישראל תיקלע לסד לחצים בינלאומי שלא להתערב בתהליך הדמוקרטי ברשות ושלא למנוע מכוח לאומי פלשתיני משמעותי מלהשתתף בבחירות.
ב. החברה הפלשתינית הנמצאת בפיצול אנרכי, לפני חשבון נפש והכרעות גורליות לעתידה, תתאחד מחדש נגד ישראל עם הוכחה משמעותית שלכל דבר ועניין כיבוש עזה והגדה הוא עדיין עובדה קיימת.
ג. החמאס שמחוץ לתהליך ינהל את הדו שיח עם הרשות, כמקובל, באמצעות טילי קסאם בתכיפות הולכת וגוברת - מה שיציב דילמה קשה בפני ישראל כיצד להגיב.
ד. הרשות ממילא לא תוכל להתקדם לאף מקום בלי הרשאה מהחמאס שישאר כוח מרכזי אבל בלי אחריות בינלאומית.
ה. החמאס ממילא ישתתף לבסוף בבחירות באמצעות הקמת מפלגת חסות.
ו. ישראל תידרש בתהליך מתמשך, גם על-ידי בעל בריתה ארה"ב, "לחזק" את אבו מאזן אל מול החמאס הסורר. ישראל תבזבז נכסים וויתורים לפלשתינים לא כדי לעצב את מערכת היחסים בינינו לרשות אלא על מערכת היחסים בין אבו מאזן לחמאס.
ז. עזה תמשיך להתנהל לכיוון נפרד.
למעשה התערבות ישראלית בתהליך הבחירות ברשות היא הכנסת גול עצמי ויצירת מצבים מורכבים ומסובכים בשטח שלא לצורך.
במקרה של השתתפות החמאס באופן חופשי בבחירות סביר שיווצרו לחמאס הדילמות הבאות :
א. החמאס, כחלק מהרשות, יצטרך להתלבט בין המשך האנרכיה ומשטר הכנופיות, שהחמאס היא חלק ממנו, לבין "מדינה אחת, חוק אחד, נשק אחד" .
ב. החמאס לא יוכל יותר להסתפק בלהג לוחמני של המשך המאבק המזוין בכל תנאי וייאלץ לשקול סיוע בין לאומי, פיתוח כלכלי ואת רווחת האוכלוסיה מול כל טיל קסאם שישוגר.
ג. בדיוק כשם שאנחנו נאלץ, אולי, לנהל מו"מ ולשוחח עם אנשי חמאס כחלק מהרשות, כך יאלצו הם לבלוע את הצפרדע ולשוחח עם נציגי "הישות הציונית" השנואה.
מעניין כיצד הם יסבירו את זה לקהל בוחריהם. כיצד בכלל יסבירו קיום מו"מ מדיני עם ישראל או שמה יטרקו בפנינו את הדלת ויפטרו אותנו מכל מו"מ איתם.
למעשה השתתפות החמאס בבחירות משאירה את כל הדילמות וממקדת את כל האחריות בחברה הפלשתינית בכלל ובחמאס בפרט. הם צריכים להכריע בגורלם, ללא מעורבות ישראלית, האם פניהם לאנרכיה תוצרת עצמית, לחמאסטן כישות טרור או למדינה בדרך. אסור לנו לחסוך מהם את הדילמה, מהקהילייה הבינלאומית את האבחנה הנכונה של המציאות ומאיתנו את הגול העצמי שנכניס לעצמנו אם נתערב בבחירות ברשות.
