מראה הדחפורים ההורסים במחי כף את בתיה של גוש קטיף מעורר מחשבות נוגות אצל רבים, ושמחה רבה אצל אחרים. האחרונים עולצים על שבתיהם עדיין לא ניתנו למשיסה, שהם יושבים בתחום הבטוח, שמדינת ישראל תמיד תגן עליו, וכמה שהם טועים. נא להיזכר בהפצצת אזור מרכז בשנת 1991, בעזרת טילים בליסטיים חסרי חימוש. אני רואה בהרס הזדמנות נאותה לדיון בשינוי בטכנולוגיית הבנייה.
הקלות הבלתי נסבלת של ההרס מצביעה על כך שהבנייה מקובלת בארץ, בטון ובלוקים, רגישה בדיוק כמו דומינו או קרטון לכלי ההרס המתאים. כף הדחפור מוטטה גג וקירות והפכה בית מושקע ויציב לכאורה לעיי חרבות תוך חמש עד חמש עשרה דקות. בניית בית שכזה ארכה שנה עד שנתיים, משקל החומר שבו היה טונות רבים, מספר האנשים שהועסק בבנייתו עשרות רבות, והתאום ביניהם גיהינום בפני עצמו. בנייה שכזו נשענה על כח אדם מרובה וזול, דהיינו ערבים או ממלאי מקום ערבים, משאת נפשו של בוז'י. הסחר-מכר בכוח האדם מפרנס את השכבה המבזה ביותר של מעסיקים, ומוציא למקצועות הבנייה שם וצחנה של תחתית השופכין. הגיעה העת אם כך, לאור כל החסרונות של הבנייה הסטנדרטית לעבור לבנייה מסוג אחר, בנייה קלה, מהירה ומקצועית.
מה לדוקטור ולבנייה? ובכן, אני בניתי בית, גדול, רחב ידיים, בעבודה עצמית, תוך שימוש מזערי בעבודה שכירה של אחינו הישמעאלים. רק כדי להוכיח שזה אפשרי. אינני מתכוון לכך שכל אדם יכול לקחת על עצמו את האתגר, אבל הטכנולוגיה המאפשרת לדוקטור בוזגלו לבנות את ביתו, מאפשרת גם לשוטר אמזלג לפנות לחברת בנייה שתבנה בית באופן אחר.
מה אנו רוצים מבית? בידוד מן החוץ, מבט אל החוץ, גישה נוחה, צנרת המחברת לנוזלים אנרגיה ותקשורת, מטבח ושירותים. כל השאר הן פרפראות.
הבית שבו מדובר מבוסס על קורות פלדה בחזקים שונים לפי העומסים שעליהם. קורות הפלדה מיוצרות במפעל לפי מפרט מדוייק של המהנדס (גם הוא לא צריך להתאמץ במיוחד, תוכנה מתאימה מוציאה לו את התרשימים חיש קל!) ומחוברות האחת אל השנייה בברגים בדיוק רב. הרצפה מבוססת על רצועות בטון דרוך, ולחילופין קורות פלדה, שעליהן רובדה שכבת בטון מוחלק. בין הקורות העיקריות עומדות קורות משניות, ודרך הללו עוברת כל הצנרת החיונית. בקורות המשניות מותקנים מפתחים, ובאלו מותקנים חלונות ודלתות בגדלים קבועים מראש. משקלה הקל וחוסנה של קורת הפלדה מאפשר מפתחים גדולים ללא קירות תמך, ויתרון גדול הוא שכל קיר או הפרדה מוסיפים לחזקו של המבנה, ומעט מאוד למשקלו.
אל הקורות המשניות מוברגים חיפוי חיצוני וחיפוי פנימי, ועל החיפויים הללו אפשר להוסיף חיפוי או עיטור כראות עיניו של המתכנן. החיפוי הפנימי הוא לרוב קיר גבס. בין הקיר החיצוני לפנימי מותקן בידוד דחוס, וכך גם בקירות החלוקה הפנימית. התקרה יכולה להיות תלויה, או לוחות גבס המוברגים לרצועות פלדה. הגג רצועות פלדה שנושאות רעפים, ולחילופין, חיפוי המוברג לאותן רצועות הפלדה ומעליו רעפי אספלט. זמן ההקמה בין חדשיים לשישה, בתלות בכח האדם העומד לרשות הבונה.
מהם היתרונות של בנייה שכזו? כמו בכל שיקול קר, זמן וכסף. מכיוון שהקורות באות מוכנות, אין צורך, או מעט מאוד צורך בטפסנות. הפינות מרובעות והעיגולים עגולים. מכיוון שמפתחים נבנים לחלונות ודלתות מוכנים מראש בגדלים ידועים, חסכון עצום בהתקנתם. את החלוקה הפנימית ניתן לבנות על הריצוף, ולכן הריצוף נעשה בשטחים גדולים ובמהירות רבה.
הצנרת עוברת חיש קל בקורות הפלדה המשניות, ואת ההשחלה אפשר לדחות למועד הנוח גם לשרברב וגם לחשמלאי. הבידוד טוב פי שלושה מאיטונג, ופי עשרה מבלוק רגיל. העומס המוטל על הכלונסאות קטן, ולכן אין שקיעה של המבנה. המקלט שהוא בהכרח בנוי בטון מזויין משמש כעוגן לכל המבנה, ויכול גם הוא להיות מודולרי. למבנה יש גמישות בפני רעידות אדמה. קל להתקין בו מיזוג וחימום, וקל להתקין בו ריהוט הקבוע לקירות. עליית הגג מספקת נפח עצום לאחסון, ואוורור יעיל מוריד את הטמפרטורה של חלל הגג והבית כולו.
לא פחות חשוב, הבנייה הזו מבוססת על כוח אדם מקצועי ומיומן, ששכרו רב והספקו גדול. כך בארצות הברית, שבה נבנה האמפייר סטייט בילדינג בקצב של קומה ביום, וכך גם בישראל.
מה החסרון? ובכן, אין חסרון אמיתי. יש חסרון במוחם המקובע של הישראלים הרגילים לבלוקים, וערבים המערבבים מלט. כך נבנה גוש קטיף. כך נבנו חומש ושא-נור, גנים וכדים. כולנו ראינו מה היתה שרידות המבנים הללו כנגד דחפור ממוצע.
שיטות בנייה אלו באו מן התעשיה. הדוגמא היותר קיצונית להצלחתן נמצאת בקמפוס של המכללה הטכנולוגית סמי שמעון אשר בבאר-שבע. תוך מספר ימי עבודה, והתוספת למכללה קורמת עור וגידים, פלדה וחיפוי. אוטוטו והמבנה מוכן לקלוט סטודנטים.
להינתקות פירות רבים. להינתקות מן העבודה הערבית פירות רבים אף יותר. מעבר לשיטות עבודה מתקדמות יחזיר יהודים לעבודה רווחית, וישחרר אותנו אחת ולתמיד מן התלות בעבודה זולה באיכות ירודה.
הבית שלי עומד על תילו מזה שמונה שנים. כיאות לחובבן, עשיתי לא מעט שגיאות שמקומן לא יכירם בין מקצוענים. בכל זאת, אני גאה בו מאוד. נקווה שלהבים לא תפונה בקרוב.
