"מדיניות כלכלית נכונה צריכה לשמור על 'השילוש הקדוש': יציבות מחירים, צמיחה ותעסוקה" - מילים אלו נאמרו על-ידי שר האוצר, סילבן שלום בכנס קיסריה שנערך ביוני שנה שעברה.
כוונתו של שלום היתה שאין לנקוט מדיניות כלכלית, פיסקאלית או מוניטרית, שחותרת ליציבות מחירים - אך פוגעת בצמיחת המשק ובתעסוקה.
דבריו אלה של שלום הופנו כלפי נגיד בנק ישראל, דוד קליין, שבאותה תקופה הוריד את הריבית בשיעור מתון של 0.2%-0.3% בלבד מדי חודש.
הנגיד היה נתון לביקורת וללחץ אדיר מצד משרד האוצר ומצד גופים נוספים, כמו התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר. גופים אלו לחצו על קליין לבצע הורדות ריבית חדות יותר - על-מנת לעודד את ההשקעות ולסייע ליציאת המשק מהמיתון.
חצי שנה לאחר כנס קיסריה, בדצמבר 2001, מצא עצמו קליין מוריד את הריבית במשק בשיעור חד ויוצא דופן של 2%. מהלך זה, שעירער לחלוטין את המשק, נעשה במסגרת "עסקת חבילה" עם משרד האוצר. העסקה כללה גם קיצוץ נרחב בהוצאות הממשלה - על-מנת להוריד את שיעור הגירעון בתקציב ביחס לתוצר.
תוך פחות מחצי שנה גרמה הורדת ריבית זו לזינוק חד בשער הדולר, ולחציית המחסום הפסיכולוגי של רמת ה-5 שקלים - וזאת למרות העברת תוכנית החרום הכלכלית בכנסת ולמרות הקפאת הבאתו של חוק מועצת הנגידים להצבעה בכנסת.
חציית הרף הפסיכולוגי גרמה לבנק ישראל להעלות את הריבית בשיעור חד של 1.5%, שבועיים בלבד לאחר שהועלתה בשיעור של 1%. ואולם, גם העלאת ריבית של 2.5% תוך שבועיים לא הספיקה על-מנת להחזיר את אמון הציבור בשקל, כך שלא היה מנוס מכינון פסגת חרום כלכלית בהשתתפות שר האוצר, הנגיד וראש הממשלה, והעלאה נוספת של הריבית בשיעור של 2%.
הפיחות בשער השקל שורשר לעליית מחירים - מה שהזניק את האינפלציה במשק מרמה נמוכה, המוגדרת כ"יציבות מחירים", לרמה שנתית גבוהה במיוחד: 7%-8%.
משרד האוצר לא רק שלא מילא את חלקו בעסקת החבילה (בשל לחצים פוליטיים-סקטוריאליים שהופעלו עליו) - אלא גם ביסס את מדיניותו הפיסקאלית על תחזית צמיחה מופרכת של 4% לשנת 2002.
תחזית זו, שהביאה בחשבון תמ"ג גבוה, נתנה לממשלה עילה להגדלת הוצאותיה: מאחר ששיעור הגירעון מחושב כאחוז מהתוצר, יצאה הממשלה מנקודת הנחה שהוא לא יגדל בעקבות הגדלת הוצאותיה.
כמו כן, תחזית הצמיחה של האוצר כללה הנחה סמויה לפיה צפוי השנה גידול בגביית מיסים - מה שאמור להגדיל את הכנסות הממשלה ולצמצם את הגירעון. בפועל, עקב המיתון הכבד במשק, קצב גביית המיסים נמוך בהרבה מהתחזיות המוקדמות.
מאין הגיעו כלכלני האוצר לתחזית צמיחה כה גבוהה? אין בידינו את המודלים הכלכליים שעליהם התבסס משרד האוצר, אולם אנו זוכרים היטב שבכנס קיסריה חילקה דוברת משרד האוצר בהתלהבות רבה סקירה כלכלית של בית ההשקעות האמריקני ליהמן ברדרס. בסקירה זו נכללו דברי שבח רבים על מדיניותה הכלכלית של הממשלה - מה שגרם לכלכלנים מבית ההשקעות האמריקני לחזות צמיחה של 4% השנה.
האם התחזית של כלכלני האוצר התבססה על הניתוח של ליהמן ברדרס? כנראה שלממשלה היה נוח להתבסס על תחזית זו - מה שגרם לחריגה משמעותית מיעד הגירעון השנתי שנקבע על-ידי הממשלה.
הגירעון הגדול בתקציב הממשלה מאיים על היציבות הפיננסית של המשק הישראלי: חברות דירוג האשראי הבינלאומיות שמות את ישראל 'על הכוונת' ומאיימות להוריד את דירוג האשראי של האג"ח הממשלתיות הנסחרות בחו"ל לרמה של BBB.
משמעות הדבר: כאשר הממשלה נמצאת ב"אוברדרפט" גדול - קיים סיכון גדול יותר שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. לפיכך, המשקיעים הזרים שמלווים כספים לממשלה ידרשו ריבית גבוהה יותר עבור הלוואותיהם, ולממשלה יהיו הוצאות מימון גבוהות יותר.
כמו כן, הגדלת הסיכון הגלום במשק הישראלי עלול להדיר את רגליהם של משקיעים זרים רבים מהשקעות במדינה.
לפני כשנה אמר שלום כי הוא מתנגד לביטול הגבול התחתון של רצועת הניוד של שער החליפין. הוא הסביר, כי אם יבוטל הגבול, עשוי לחול ייסוף בשער השקל לרמה של 3.8 שקלים לדולר.
לדבריו, ביטול הרצועה אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות עידוד התעסוקה במשק. זאת מכיוון שייסוף חד מדי עלול לפגוע ביצוא התעשייה הישראלית ולגרום לפיטוריהם של אלפי עובדים.
כיום רצועת האלכסון היא שטוחה (בעלת שיפוע אפס). הגבול התחתון של הרצועה לא בוטל, ועומד ברמה של 4.10 שקלים לדולר. ואולם, לאחר הורדת הריבית בשיעור של 2% הפך הגבול התחתון של הרצועה ללא רלוונטי לחלוטין.
הדולר חצה את מחסום החמישה שקלים - אך למרות זאת האבטלה ממשיכה לשבור שיאים ומטפסת לרמה הגבוהה ביותר מאז 1993: 10.6%.
לפני כשנה טען השר שלום, כי אין לדבוק ביעד הפחתת הגירעון בתקציב בכל מחיר. לדבריו, יעד זה אינו מצדיק הגעה למצב של צמיחה אפסית/שלילית או לגידול באבטלה.
מה שקרה בשנה האחרונה הוא שהגירעון חרג משמעותית מהיעד והגיע לרמה של כ-5% מהתוצר - אך למרות זאת בשנת 2001 נרשמה צמיחה שלילית בשיעור של 0.6%.
שיעור זה הוא הגבוה ביותר מאז תקופת הצנע בשנות החמישים, והציפיות הן שגם ב-2002 צפויה צמיחה אפסית או שלילית.
דבר נוסף שאמר שלום לפני כשנה הוא שלא יגדיל את נטל המס על-מנת להוריד את הגירעון. ואולם, שנה בדיוק לאחר כנס קיסריה מעלה האוצר את שיעור המע"מ ל-18%, וכמו כן מעלה את המס על הסיגריות והסולר.
העלאת המיסים העקיפים צפויה להעלות את האינפלציה ולהוריד את רמת הביקושים במשק. הדבר עלול לפגוע בצריכה הפרטית ולהגביר עוד יותר את המיתון.
אז לסיכום... כיצד נראה "השילוש הקדוש" של שר האוצר שנה לאחר כנס קיסריה? אין צמיחה, אין יציבות מחירים והאבטלה גואה. נכון שלמצב המדיני-ביטחוני יש השפעה לא מבוטלת על מצב הכלכלה הישראלית. ואולם, גם להנהגה הכלכלית של המדינה יש חלק ניכר בכך.
