ב"ה.
החוצפה ועזות-המצח של נציגי הציבור הערבי, ותומכיהם היהודים, מגיעה השבוע לשיאים חדשים. הם טוענים נגד הפליה לרעה של הציבור הערבי, אבל למרבה הצער אנחנו רואים אך ורק הפליה לטובה. הם קובלים שכביכול הערבים הם אזרחים סוג ב', אך לנו נראה שאנחנו, היהודים, נעשינו במדינת היהודים לאזרחים סוג ב', כי כל מה שאסור ליהודים מותר לערבים.
בבית-הכלא הישראלי נרקב כבר שנים רבות יהודי, יורם שקולניק שמו. הוא כבר היה אמור להשתחרר אחרי ריצוי שני שלישים מן העונש שנגזר עליו, אבל 'לוחמי הצדק' שלנו, בסיוע מערכת המשפט, הקימו קול זעקה, והשאירוהו בכלא. חטאו הוא, שירה במחבל לאחר שנתפס. שקולניק טען כי המחבל ניסה להשתחרר ולהוסיף לפגע, אך טענתו זו לא הועילה לזכותו.
ואילו הערבים שרצחו את החייל נתן-עדן זאדה, שרצח ערבים באוטובוס בשפרעם, לאחר שכבר היה כפות ונשקו נלקח ממנו - אפילו לא הובאו לחקירה. נציגי הציבור הערבי הזהירו שאם המשטרה תנסה להעמיד לדין את האשמים בלינץ', יפרצו מהומות, והנה עינינו הרואות שהאיום פעל. עובדה, אין חקירה, אין עצורים ואין העמדה לדין. כי מה שאסור ליהודי מותר לערבי.
מה היו עושים ליהודים
זה הזמן לגלות כי אחד השיקולים שהכריעו את הכף להימנע מכל עימות פיסי עם כוחות הביטחון במהלך הגירוש של תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, היה מידע ברור שאם יתפתח עימות כזה, הוא עלול להסתיים בשפיכות-דמים. אותם גורמים שמתייצבים היום לימין הערבים, קראו לבצע אלטלנה' שנייה, אם מתנגדי ה'הינתקות' ינסו למנוע את ביצועה בכוח.
שוו בנפשכם מה היה קורה לו המוני יהודים היו מתייצבים כנגד כוחות הביטחון, ומיידים עליהם אבנים, מוטות ברזל ובקבוקי-תבערה. האם הצבא והמשטרה היו מגיבים בכפפות של משי, או שהיו מסתערים עליהם בכל האמצעים העומדים לרשותם? בידי ראשי המאבק היה מידע, שההנחיות במקרה כזה היו להגיב גם באש חיה.
כך, לצערנו, היו פועלים כוחות הביטחון כנגד אחיהם היהודים, אילו היו מנסים להיאבק בכוח נגד גירושם מבתיהם והרס מפעל חייהם. אבל כאשר המון ערבי, ששום סכנה לא איימה עליו, החליט לפתוח ב'אינתיפאדה' משלו כנגד הציבור היהודי - כאן פתאום תובעים להעמיד לדין שוטרים שהפעילו את האמצעים הנדרשים כדי לדכא פוגרום זה.
החלטה מאזנת
כדאי להיזכר בצירי-התנועה הראשיים בצפון שנחסמו מחשש לפגיעה בחיי הנוסעים, ובסלקצייה שעשו הפורעים - ערבים הורשו להמשיך בדרכם ואילו יהודים הוכו מכות-רצח, ורק בנס ניצלו חייהם. ראוי שלא נשכח את היהודי שנרצח בכביש החוף, ליד ג'יסר-אזרקה. לנגד עינינו עדיין עומדים המראות של המון פרוע המעלה באש תחנות דלק, בנקים, משרדי ממשלה וחנויות. זכורים לנו הניסיונות לפרוץ לשכונות יהודיות בנצרת-עילית ובראש-העין.
זה היה מרד לכל דבר, 'אינתיפאדה' של ממש, שלמרבה המזל דוכא ביד תקיפה ובנחישות. ייתכן שהיו כשלים נקודתיים, ואולי פה ושם היה אפשר להימנע מירי באש חיה, אבל המדיניות הכללית הייתה נכונה. רק בזכותה נבלם המרד ונמנעו התפתחויות מסוכנות, שהיו יכולות לגרום מאורעות-דמים בכל חלקי הארץ.
ועדת החקירה שהוקמה לחקור את הפרשה בחרה לרצות את הציבור הערבי והתעלמה כמעט לגמרי מהנסיבות החמורות של הפרעות. המסקנות המעוותות של הוועדה אוזנו עכשיו בהחלטת המחלקה לחקירת שוטרים שלא להעמיד לדין את אנשי כוחות הביטחון, שעמדו נגד ההתפרעות החמורה. זו באמת חריגה מההתנהלות המאפיינת את מדינת ישראל - פתאום המדינה מתייצבת לימינם של אזרחיה היהודים. באמת שערורייה.
