לטעמי ולהערכתי, בג"צ הגדר ההפרדה בעניין אלפי מנשה הוא פסק הדין החשוב ביותר שניתן עד כה בנושא גדר הביטחון אבל בעיקר, בשל השלכותיו הפוליטיות-ביטחוניות-מדיניות ובינלאומיות שיש בו.
אמנם בג"צ כבר התייחס לעניין הגדר והתוואי הבעייתי שלה בכל אותם מקומות שהוא עובר מעבר לקו הירוק וברשות הפלשתינית, כמו בעניין העתירה בבית פוריק בעוטף ירושלמים, שם קבע את עיקרון המידתיות.
עיקרון זה פירושו שליד הזכות של המדינה להגן על עצמה ועל ביטחונה, גם על-ידי הקמת גדר ביטחונית לאורך גבולותיה הבעייתיים והמסוכנים, אסור להתעלם מהגורם האזרחי המצוי על התוואי הנבנה ויש לעשות כל מאמץ כדי לא לפגוע במרקם החיים האזרחיים של אותם פלשתינים החיים לאורך הגדר. כלומר: יש לאזן בין הביטחון לישראל לחיים הנורמליים של האוכלוסיה, כולל הכפרים הפלשתינים לאורך התוואי, מבלי לפגוע בחופש התנועה שלהם וזכויותיהם בקרקע והיכולת לעבד אותה ולחיות מפירותיה.
כבר בבג"צ בית פוריק ניתן היה לראות את הסממנים הברורים של הקו המשפטי שמתווה בג"צ בנושא החומה - מחד ביטחון לישראל אבל לא על חשבון הרעת מצבם ופגיעה בזכויותיהם של הפלשתינים. כלומר, עיקרון המידתיות חל על שני הצדדים ואין לנצלו לרעה.
אבל בג"צ בית פוריק ובג"צ אלפי מנשה הוא גם ובעיקר תשובה משפטית בינלאומית לפסיקה של בית הדין הבינלאומי בהאג בנושא גדר הביטחון.
כזכור קבע בית הדין בהאג (בהרכב מורחב בו הוא דן באופן קבוע), כי לישראל זכות לבנות גדר ביטחון לצורך קיומה, הגנתה וביטחונה אבל על גבולות הקו הירוק, כלומר: על קו הגבול הבינלאומי המוכר, ובוודאי שפנימה ממנו, אך לא מעבר לקו הירוק, וכל הקטעים שמעבר הם לא חוקיים ולא מקובלים על בית הדין מבחינה משפטית.
להזכיר, בית הדין בהאג נתבקש לתת לעצרת האו"ם חוות דעת משפטית בנושא הגדר, לאור העתירות שהוגשה לו בנושא זה על-ידי הגופים הישראלים ופלשתינים - כך שהיה מדובר פורמאלית לא בפסק דין ממש אלא בחוות דעת משפטית, אבל גם האו"ם וגם יתר המדינות התייחס אליו כאל פסק דין מחייב.
ישראל, לאחר התלבטות ודיונים בדרג של משרד החוץ ומשרד המשפטים, החליטה לא להתייצב לדיון, לא ישירות ולא בעקיפין, למרות שהגישו את נימוקיהם בכתב.
היתה זאת, לדעתי, וכנראה טעות טקטית ואולי גם שיקול דעת מוטעה, בנסיבות אלה, לא להתייצב לדיון בפני פורום בינלאומי משפטי כה חשוב.
ישראל יכלה להציג את עמדתה לא רק בכתב אלא בפני "כולי עלמא" - על-ידי טובי המשפטנים היהודים מהעולם כמו פרופ' אלן דרשוביץ, משפטן אמריקני מבריק ובעל שם עולמי, וסוללה נכבדה נוספת מהקליבר העליון המשפטי. יכול להיות שפסיקת בית הדין בהאג היתה שונה במקצר אם לא בתוצאה הסופית, הרי בתוכן ובסיכום הסוגייה, תוך הבלטת העמדה הישראלית ובמיוחד את נושא הביטחון המדיני והאזרחי של תושביה, מול גל המתאבדים וההרג של אזרחים חפים מפשע.
מיצג האוטובוס השרוף, בליווי משפחות שכולות, עשה רעש תקשורתי והדים רבים בהולנד ובאירופה כולה - וחבל שלא קיבלו גיבוי משפטי בבית הדין בהאג.
בג"צ אלפי מנשה נותן שיעור במשפט בינלאומי לשופטי האג, ובמיוחד על כך שהם התעלמו כליל מצרכי הביטחון של ישראל ולא שוכנעו מצרכיה, מבלי לנמק ולבסס טענתם זו.
קיצורו של עניין - בג"צ קבע בצורה החלטית כי גם מי שנמצא מעבר לקו הירוק, כמו הישוב אלפי מנשה, יישאר בצד הישראלי של הגדר, גם אם היא עוברת מעבר לקו הירוק. בג"צ קבע גם כי באותם קטעים בהם יש אוכלוסיה פלשתית שנפגעה מהתוואי, יש לשנותו כמו במקרה של עוטף ירושלים,ושביטחון המדינה המוצדק והחיוני לא בא על חשבון פגיעה לא מידתית באוכלוסיה המקומית.
להחלטה התקדימית והתשובה הזאת של בג"צ בהרכב מורחב של תשעה שופטים (כקונטרה להרכב של האג), יש חשיבות רבה - מדינית ומשפטית, מעבר לפסק הדין הנוכחי, שהרי תוואי הגדר ממשיך גם לעבר ישובים וערים נוספות ביהודה ושומרון, ועל פי אותו עיקרון - ניתן יהיה להשאירן בצד הישראלי של הגדר ובכך למעשה לסיים ויכוח פוליטי, ביטחוני, משפטי רב שנים ואמוציונלי.
יתירה מזאת, בשל מעמדו המיוחד של נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרון ברק, שכתב את עיקר פסק הדין כמשפטן בעל שם עולמי המוכר גם באו"ם, יש לפסק הדין הזה חשיבות ומשקל רב בקהיליה המשפטית הבינלאומית.