X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
מה יכולה למצוא בוגרת תנועת "השומר הצעיר" בקבר בנימין הצדיק?
▪  ▪  ▪

אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שכשאחלוף באקראי ליד קבר של צדיק יגרום לי הדבר לעצור ולהיכנס אליו, הייתי צוחקת צחוק פרוע.
אני? בוגרת השומר הצעיר? שאעצור ליד מבנה נטוש ואסתכן בהערות פוגעות ומזלזלות מצד דתיים פנטיים? שרוצים לכפות עלי את אורח חייהם ואמונותיהם? ובכלל, מה יש לחפש בקבר של מישהו? אם זה היה קניון, עם חנויות בגדים, שם אפשר לקנות שמלה, במיוחד במבצע, או בית קפה שאפשר לשבת בו ולנפוש מעט על כוס קפה, או בית קולנוע שאפשר לראות בו ברווחה ובלי צפיפות מיותרת הצגה יומית - יש על מה לדבר. בלי לחשוב פעמיים הייתי עוצרת את הרכב ונכנסת. אבל קבר? מי זה רוצה בכלל ללכת לקבר?
אבל כנראה שחל בי איזה שינוי. בפעם הראשונה שעברתי ליד הקבר לא ידעתי מאום עליו, רק ראיתי מבנה עם כיפה עגולה לצד הדרך. שאלתי מישהו מבני ביתי, והוא אמר לי שזה קבר בנימין. בפעם השניה, כבר לא יכולתי להתאפק. הקבר ממש קרא לי.
עצרנו את הרכב ופסענו לעבר הקבר. כבר בכניסה ראינו משהו מזעזע - ערמות של אשפה נערמות לאורך כל חומת החצר, כאילו שוכנת במקום הזה מזבלה ולא צדיק גדול. אומנם על הקירות היו כתובות ענקיות של "נ נח נחמ נחמן מאומן" שהיו יפות וצבעוניות מאוד, אבל ערמות האשפה הסתירו את יפי האותיות העבריות.
כשנכנסנו, קמו במהירות שני אברכים ארוכי זקן, עם כיפה וטלית, שישבו ליד שולחן בחצר, ומיד דיברו אלינו כאילו היו הממונים על המקום. מיד פקדו עלי לשים כיסוי ראש. [מאיפה ידעו שאני נשואה? הרי על-ידי לא היתה טבעת נישואין?]
פחדתי גם שהלבוש שלי לא היה מספיק צנוע לטעמם. אומנם לבשתי מכנסי ג'ינס וחולצת טי שירט, כך שעל-פי המושגים של ימינו זה די צנוע, אבל פחדתי שלא יתנו לי להיכנס בלבוש הזה. יש משהו שלא ברור לי בנושא הלבוש: צריך ללכת בלבוש צנוע, אבל מה זה בדיוק צנוע ואיפה הגבול? מצד אחד, גם אני נבוכה לפעמים לראות נשים כמעט חשופות לגמרי, אבל מצד שני הלבוש של הנשים המוסלמיות המכסות את עצמן כמעט לחלוטין ואפילו שמות רעלה נראה לי מוגזם למדי ומיותר.
מכל מקום, הנושא הזה די מעסיק אותי מאז שנכנסתי לעולם הקבלה, ואני מנסה "ללכת בין הטיפות" וללמוד מדוע צריך ללכת בלבוש כזה ולא בלבוש אחר. אבל רק כשמשהו משכנע אותי באמת באמיתותו ובנחיצותו ואני מרגישה בתוכי שזה גורם לחיבור בין העולמות התחתונים והעליונים, אני עושה אותו, כמו למשל להדליק נרות שבת, ללכת לבית הכנסת ביום שבת בבוקר, להתפלל, לקרוא בזוהר, לערוך סעודת שבת, לשמוע את תפילת השופר, להגיד סליחות, להגיד קריאת שמע שעל המיטה, ועוד הרשימה ארוכה.
לשמחתי הלבוש שלי לא הפריע להם, אבל עדיין חששתי. מרוב בהלה שכחתי שיש לי בתיק כובע, שיכול להיות טוב מאוד לצורך הענין, והסכמתי לקחת מידיהם מטפחת ראש, שהיתה כל כך מטונפת עד כי פחדתי לשים אותה על ראשי. ממש ליד הכניסה לנשים נזכרתי בכובע, שמתי את המטפחת לאחר כבוד על כסא בחצר ונכנסתי. שם ישבתי והתפללתי עבור אנשים שאני מכירה, שזקוקים לזיווג, כי ראיתי שעל הקיר יש תפילה מיוחדת לצורך הענין.
גם פתחתי וקראתי בכרך של הזוהר שנשאתי עמי בתיק, כי איני יוצאת מן הבית בלי כרך של זוהר ובו הפירוש של רבי שמעון על פרשת השבוע.
לפתע ראיתי אחד מן האברכים מציץ מפתח הדלת, ולבי החסיר פעימה. מה הוא רוצה עכשיו? אמרתי לו "אבל שמתי כובע", כי חשבתי שבא לבדוק אם אכן כיסיתי את ראשי, כי הרי השארתי את המטפחת בחוץ. הוא ענה: "השם יברך אותך, אבל באתי לשאול אם יש לך תרומה לתת. "עניתי לו את האמת לאמיתה, ששכחתי לקחת את ארנק הכסף והשארתי אותו בבית, אבל לבי נקפני שנכנסתי לשם מבלי לתת תרומה.
כשיצאנו, החלטתי בכל זאת לשתף את שני האברכים בתחושות הקשות שהיו לי לגבי התחזוקה של המקום. מן השיחה עמם התברר כי יש במקום כולל, שבו לומדים תלמידים, ואכן ראיתי עוד מבנה לצד הקבר.
"לא האמנתי שבמקום כל כך מלוכלך נמצא צדיק. האם אינכם יכולים לאסוף בחוץ את האשפה? איך אפשר לגור כך בכלל? והרי זה קבר של צדיק! " אמרתי להם תוך הסתכנות בחרפות וגידופים.
לתדהמתי, הם ענו לי בלשון בני אדם. אמנם, אמרו שאין הם תלמידים קבועים, ורק כשיש להם בעיות הם באים לכמה ימים לשהות במחיצת הצדיק, ולכן אין הם יכולים לנקות את החצר. לא הבנתי כל כך מה הקשר, וגם תמהתי בלבי מדוע אם כן הרשו לעצמם לבקש ממני תרומה, אם אינם חלק מן המקום?
בסופו של דבר, אחד מהם יצא אחרינו החוצה ונוכח בעצמו בלכלוך הרב שהצטבר ליד החומות. הפצרתי בו שידבר עם הרב האחראי, כדי שיאמר לתלמידיו לנקות את המקום. הוא הסכים ואמר לי שידבר עמו.
יש פה גם עוד סוגיה שאינה ברורה לי: למיטב ידיעתי, קברו של צדיק הוא נכס של העם כולו, אם לא של כל העולם. מדוע מישהו משתלט עליו ומקים בו כולל? מי מרשה לו? ובאיזו זכות?
ואם כבר משתלטים, אז אנא, מלאו את תפקידכם כמשרתים בקודש - דאגו שהמקום יתוחזק כמקום קדוש, ולא כמזבלה, שיהיה נעים ונקי להיכנס אליו ושלא אתביש בשביל בנימין הצדיק שהוא צריך להיות קבור במקום כזה.

תאריך:  25/09/2005   |   עודכן:  25/09/2005
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עו"ד אברהם פכטר
בג"צ אלפי מנשה, מפסקי הדין המשפטיים, המדיניים-ביטחוניים החשובים ביותר של בית המשפט העליון, קובע לראשונה בצורה ברורה וחדה את הזכות של המדינה לנקוט באמצעי ביטחון, כמו חומת מגן גם מעבר לקו הירוק
דני רשף
ד"ר שמואל גורדון
‏אם יתחדש הטרור באמצעות הנשק וחומר הנפץ שהועברו ממצרים, יתערער ההגיון של הפינוי, ייפגעו אזרחים וייגרם נזק שאין לשערו ליכולת הפוליטית להמשיכו ביהודה ושומרון    עלינו ללמוד את הלקח לקראת הפינויים בעתיד
עו"ד חיים קליר
אחות שהרימה חולה נפגעה בגבה. בית החולים, כמעביד, ביקש להתנער מאחריותו לפגיעה, מהנימוק כי לא ביצעה את הפעולה בשיטה הנכונה    בית המשפט חשב אחרת
עירית טוכפלד-פפר
ויקי קנפו היא אב-טיפוס לאוכלוסיה רחבה, שקטה, החיה במצוקה יומיומית שאינה מאפשרת התפתחות ויצירה    התאבדותו של נתנאל קנפו הוא זעקת הילד, גם בשם האם שנלחמה עד הסוף בשיניה כדי ליצור שינוי בחוקי יסוד אטומים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il