המצב בגרמניה נראה בלתי יציב עד מאוד: גודל סיעת ה-CDU עומד על 225 חברי בונדסטאג, לעומת סיעת ה-SPD שעומדת על 222 חברים.
החברה הגרמנית נתונה במשבר פוליטי גדול. מצד אחד, הרפורמות של שרודר, אשר מתחילות ומסתיימות בתוכנית הידועה בשם "אג'נדה 2010", שנואות על רבים מאזרחי גרמניה משום שהן מערערות את הישגי מדינת הרווחה הגרמנית; אך מדיניותה של מרקל, תאומת מדיניותו הקפיטליסטית של בנימין נתניהו, שנואה עליהם עוד יותר. הציבור הגרמני חושש מאוד מרפורמות מוצעות אלה, וביטא זאת בחלוקה הבעייתית של המנדטים בין ה-CDU ל-SPD .
כמובן, כיום אנו עומדים בפתחן של הבחירות במדינת (מחוז) דרזדן שתתקיימנה בתחילת אוקטובר. דחיית הבחירות נבעה, כזכור, ממותה של מנהיגת הנאצים במדינה, עובדה מטרידה כשלעצמה. אך גם הן לא תשפענה בשום צורה על תוצאת הבחירות הכלליות, התוצאה המוזרה ביותר מאז הקמתה של ה-Bundesrpublik ב-1949.
מיד לאחר פרסום התוצאות כינס שר החוץ היוצא, יושקה פישר, המכהן כיו"ר מפלגת הירוקים, מסיבת עיתונאים בברלין, ובה מסר על התפטרותו מראשות המפלגה. פישר השמיע חזות קשה בקשר למפלגתו בפרט (כולל הוא-עצמו) ולפוליטיקה הגרמנית בכלל. הוא ביקר את כישלון הירוקים בבחירות, צפה את הליכתה למדבר האופוזיציוני וקבע שלעולם לא תצטרף לממשלת מרקל. הנימה שבה נאמרו הדברים מבטאת את מצבו הנפשי הקשה של פישר, שנאלץ לעזוב את התפקיד הרם אחרי למעלה משבע שנים וחצי, לאחר כמעט שמונה שנים בתפקיד מ"מ הקאנצלר, ולפני כן כסגן הקאנצלר ושר החוץ.
עכשיו טוענים כל הפרשנים בגרמניה: המפסיד העיקרי של הבחירות הללו הוא יושקה פישר שהולך הביתה. הגורמים המרכזיים-ימניים במפלגתו טוענים כי לירוקים יש אופציה להיכנס לממשלתה של מרקל, ולכן הכל פתוח.
בעוד שלפי הודעתו הפורמלית של פישר הירוקים לא נכנסים לממשלתה של מרקל, מסרו מנגד ראשי ה-FDP , הליברלים החופשיים, כי לעולם לא ייכנסו לקואליציה "אדומה" בראשות שרודר. לא רק אידיאולוגיה יש כאן, אלא גם מידה לא מבוטלת של חיסולי חשבונות.
אשר למפלגת השמאל הקיצוני (שכיהנה בזמן ה-DDR כמפלגה הקומוניסטית והתאחדה עם פורשי ה-SPD ): יו"ר המפלגה אוסקר לפונטיין - האיש השנוא ביותר על שרודר, סיכם את הבחירות ומסר לעיתונאים כי מפלגתו הולכת לאופוזיציה במטרה לכבוש אותה (ממש מבצע צבאי מבחינתם). מצד שני, אין למפלגתו של לפונטיין שום אופציה אחרת: אין לה שום קשר או בסיס לשיתוף פעולה עם ה-CDU או עם ה-SPD.
פרשנים רבים מבינים שמצבה החדש של גרמניה, ללא קואליציה חדשה וממשלה חדשה, משתק את פועלו של האיחוד האירופי כולו, מאחר שגרמניה היא המדינה החשובה והחזקה ביותר באירופה. האיחוד האירופי נמצא על סף "מפת דרכים" חדשה לקביעת המדיניות הכלכלית שלו, בדיוק כמו בגרמניה. שיקום האיחוד עקב נפילת החוקה האירופית, ופתיחת השיחות עם טורקיה ב-3 באוקטובר, אינם משפרים את המצב.
שרודר הוא תומך נלהב בכניסת הטורקים לאיחוד. הטורקים, המהווים 2.3% מכלל האוכלוסייה הגרמנית, תמכו בו פה אחד בבחירות. מרקל מתנגדת נחרצות להכנסת הטורקים לאיחוד וטוענת כי אין "טעם ומקום ליצור אשליות אצל טורקיה". כך אמרה בעימות הטלוויזיוני ביניהם בתחילת החודש, וכך אמרה בדיון סגור של חברי מפלגתה לקראת הבחירות.
באנקרה טוענים כי גרמניה היא זו שתגיד בסוף את המילה האחרונה לגבי כניסת טורקיה לאיחוד. טורקיה מתעלמת מהעובדה שהמטרות שהציבה בפניה הנציבות האירופית בבריסל אינן פשוטות כלל עבורה, ומעמדה של גרמניה ה"כל-יכולה" איננו יציב ומכריע כשהיה.
רבים ממומחי הכלכלה בגרמניה טוענים כי החזרה לגרמניה מאוחדת עם ה-DDR וקו המחשבה המוטעה של הלמוט קוהל (הקאנצלר דאז) בתקופה ההיא) כי המערב יצליח לשקם את המזרח תוך שנים ספורות, היו המשגים הגדולים ביותר של המדינה: מ-1989 ועד הלום ספגה גרמניה המערבית את כל כשלונותיו של המזרח, ובראשם האבטלה והחובות. עד היום לא הצליחה גרמניה להתגבר על המטלות שהשינוי המבני ב-DDR לשעבר העמיס על שכמה. ב-2005/6 עומד שיעור האבטלה בגרמניה המאוחדת על יותר מ-11%, השיעור הגבוה ביותר בכל האיחוד האירופי.
לכן עומדת גרמניה כעת בפני דילמה לא פשוטה. אלה האפשרויות שבפניה:
א. ה-SPD וה-CDU הולכות לקואליציה "גדולה", במונחים ישראלים - ממשלת אחדות לאומית.
ב. התפטרותו של פישר מראשות הירוקים מקלה על הנהגת הירוקים, שממוקמת מרכז-ימינה לפישר, לחבור לממשלת מרקל, ובכך לחסוך לקאנצלרית את כאבי הראש הכרוכים בהקמת ממשלה עם שרודר וה-SPD ולהצליח להקים במקום זאת את "קואליציית ג'מייקה" (איחוד צבעי דגליהן של שלוש המפלגות, חוץ מה-SPD, זהה להרכב צבעיו של דגל ג'מייקה).
ג. נשיא גרמניה, פרופ' הורסט קוהלר, מחליט ליזום הקמת ממשלת מעבר המתפקדת כממשלת מיעוט עד לתחילת 2006 (בסביבות ינואר/פברואר), ואז - להכריז על בחירות חדשות.
בנוסף לכך, כיום גם הבונדסטאג משותק עד שתוקם קואליציה.
בסוף השבוע שעבר נפגשו שרודר ומרקל כדי לבדוק יחד את האפשרות של הקמת קואליציה "גדולה" שתכהן במתכונת "פרס-שמיר": ממשלת רוטציה. במצב הנוכחי, שבו גרמניה משותקת, ייתכן מאוד שזו האופציה היחידה. הוויכוח שהתעורר עקב כך נסב על השאלה מי יכהן ראשון כקאנצלר. השניים קבעו להמשיך את הפגישות ביניהם בתחילת השבוע הבא, ולחשוב יחד על המשך דרכה של גרמניה:
שיתוק - או חיים חדשים?
