כאשר מבוטח מגיש תביעה לחברת ביטוח, לא תמיד המחלוקת היא על כל התביעה.
כך לדוגמה במקרה של תאונה. הרופא מטעם הנפגע קובע 20 אחוז נכות. הרופא מטעם חברת הביטוח קובע 15 אחוז. המחלוקת היא רק על חמישה אחוזי נכות.
או למשל במקרה של שריפת דירה. שמאי המבוטח מעריך את שוויה ב-200 אלף שקל. שמאי חברת הביטוח מעריך ב-150 אלף שקל. המחלוקת גם כאן מצומצמת ל-50 אלף שקל.
בתחומי משפט אחרים רשאי הנתבע לומר לתובע - אני מכיר בחלק מהחוב אך איני מוכן לשלם לך את מה שאני מודה בו, אלא אם תוותר לי על יתרת זכויותיך ותחתום על כתב קבלה ושחרור.
בתחום הביטוח המצב שונה. על-פי סעיף מפורש בחוק חוזה הביטוח, חברת הביטוח חייבת לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב. לחברת הביטוח אסור לדרוש מהמבוטח חתימה על כתב שחרור תמורת תשלום הסכומים שממילא מגיעים למבוטח, גם לפי המומחים מטעמה. היא חייבת לאפשר למבוטח לממש את היתרה המגיעה לו לפי דעתו בבית המשפט.
ישנם שופטים האוכפים את הוראות החוק בסוגיה זו. באחד המקרים מכוניתו של המבוטח ניזוקה. שמאי מטעם חברת הביטוח אמד את עלות התיקון ב-60 אחוז מהערכת השמאי מטעם המבוטח. חברת הביטוח לא הסכימה לשלם כל סכום, גם לא את הסכום שנקבע על-ידי השמאי מטעמה, אלא אם המבוטח יחתום על כתב שחרור. בית המשפט קבע כי חברת הביטוח פעלה שלא כדין.
במקרה אחר, קטין בן שמונה נפגע בתאונת דרכים. חברת הביטוח שלחה אל הוריו חוקר. זה החתים את ההורים על כתב שחרור, כנגד פיצוי בסך של 150 שקל. לאחר זמן לקה הקטין באפילפסיה. התעורר חשד שמקור המחלה בתאונה.
גם כאן בית המשפט ביטל את כתב השחרור.
אולם שופטים רבים, רבים מדי, מפרשים את הוראות החוק באופן המרוקן אותן מתוכן. שופטים אלה נתפסים לכתבי השחרור ודוחים תביעות, למרות שאלמלא כתב השחרור, שנחתם בשעת אסון, המבוטח היה זוכה בדין.
תופעה נוספת, בלתי נסבלת, היא התופעה בה חברות ביטוח מסוימות נוקטות ב"שיטת מצליח" ומוציאות כל המחאה עם נוסח של כתב שחרור, מוטבע מראש, על גב ההמחאה.
כידוע, כדי להפקיד המחאה, חייבים לחתום בגבה. אלא שאם המבוטח יחתום בגב ההמחאה כדי להפקידה, הוא גם יאשר את הכיתוב השולל ממנו זכויות שבינן לבין התשלום אין ולא כלום.
על תופעה זו באה ביקורת נוקבת מצד השופטת המחוזית המנוחה הניה שטיין. השופטת שטיין קבעה כי החתמת המבוטח על כתב הוויתור נעשתה בעורמה ובמצג שווא. במסווה תמים של נוסח קבלה על תשלום ההמחאה, התכוונה חברת הביטוח להוציא מהמבוטח ויתור מלוא התביעה.
כך קרה גם במקרה בו חברת הביטוח עקפה את סוכן הביטוח ושלחה המחאה ישירות ללקוחו של הסוכן. הלקוח חתם על גב ההמחאה, כדי להפקידה בבנק, מבלי לשים לב לכך שעל גב ההמחאה מופיע נוסח של כתב שחרור. בית המשפט ביקר קשות את חברת הביטוח, קבע כי היא נהגה שלא בתום לב וחייבה לשלם את יתרת הפיצויים.
אולם כאמור, לא כל השופטים פוסקים כך. רובם למרבה הצער, נתפסים לכתבי השחרור.
על רקע כל אלה, עלתה אל המפקח על הביטוח שוועתם של המבוטחים שאיבדו את זכויותיהם בלחץ אסונם רק משום שבייאושם חתמו מבלי לבדוק על מה חתמו.
בימים אלה הוציא המפקח על הביטוח הנחיות הפוסלות את התנהגותן של חברות הביטוח בתחום זה ואוסרות עליהן להחתים את המבוטח על כתבי שחרור תוך ניצול מצוקתו.
על-פי ההנחיות החדשות טופס כתב הקבלה והשחרור חייב להיות מנוסח באופן מאוזן ואסור לו לכלול תנאים גורפים.
על חברת הביטוח נאסר להחתים תובע על טופס קבלה ושחרור, אלא אם כן היא משלמת למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח המוסכמים. "סילקה חברת הביטוח חלק מסוים מהתביעה, ינוסח טופס הקבלה והשחרור באופן שיבהיר כי אין בכך כדי לגרוע מזכותו של התובע לתבוע את יתרת תביעתו, אשר לא סולקה בהסכמה כאמור".
מעבר לכך, נאסר על חברת הביטוח לכלול בטופס הקבלה והשחרור התחייבות של תובע להחזיר סכומים מעבר לתגמולי הביטוח ששולמו לו. תופעה זו היתה רווחת במיוחד בתחום החבויות.
הנחיות אלה חלות על כל ענפי הביטוח.
אנו מברכים את המפקח על הביטוח על הוצאת הנחיות חשובות אלה. אנו מקווים כי חברות הביטוח ובתי המשפט יישמו אותן. הן נכתבו על בסיס מצוקת הרבים. הן מיישמות הלכה למעשה את רצון המחוקק בחוק חוזה הביטוח.
רק חבל שחוזר המפקח קובע כי ההנחיות החדשות חלות רק מה-1 בדצמבר 2005. הן היו צריכות לחול על כל כתבי השחרור, גם אלה שכבר נחתמו. ההנחיות מבטאות למעשה מצב משפטי קיים שמשום מה לא יושם עד כה. החלת ההנחיות רק מהראשון בדצמבר עלולה להטעות כאילו מדובר במצב משפטי חדש.
