ח"כ יוסי שריד התייחס ב"הארץ" ("משתפי"ם של מושחתים") לגילויי השחיתות השלטונית כפי שמשתקפים מעיתוני סוף השבוע והוא מטיל, הפעם, את האשמה על הציבור שבעצם אדישותו והשלמתו עם המצב נותן לגיטימציה ל"מכת מדינה" זו, לפי הגדרתו.
ואכן, גם אני, כשרפרפתי בעיתוני סוף השבוע, לרבות במקומונים של אזור מגורי, לא יכולתי שלא להתמלא גועל ודחייה מהעומק של השחיתות והניהול הלקוי במערכת הציבורית ובפוליטיקה הישראלית המרופדת בתשובות מתחמקות וחלקלקות של כל המעורבים בנושא - כאילו הם בכלל לא מבינים על מה מדברים.
"קציר" השבוע כולל את פרשיות היועצים בתעשיה הצבאית הקורסת (תחת "שלטונם" של פואד בן-אליעזר ואריה מזרחי, פרשיית יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג ורכישת חברת עשות אשקלון המופרטת, פרשיית עובדי בנק ישראל, הזיופים של רופאים, פרשייה שנחשפה ב"גלובס" לגבי מעצרו של פקיד בכיר מס הכנסה ועוד סיפורים מכאן ומכאן במקומונים. פשוט מדהים).
חוסר שקט ואי-נוחות מעלות כתבות אלו במי שמדינת ישראל יקרה לו ומי שסולד משחיתות זו וגם אני החלטת שאגזור את כל הכתבות והפרשיות ואכתוב על כולן.
אך יוסי שריד הקדים אותי והוא עושה זאת מעולה. קשה להתמודד עם איכות ועושר הכתיבה שלו. ואני גם מסכים עם תפיסתו הבסיסית שהבעיה היא "עמישראל" המשלים עם השחיתות, בסתר ליבו אף אוהד את חלקה ומצטער שאינו יכול ליהנות ממנה גם הוא עצמו. אותו ציבור גם אינו יודע כיצד להעניש את השלטון אשר מתנהג כך.
יש אמת רבה בגישתו של יוסי שריד, אולם עלינו לזכור כי כל שלטון אשר יעלה יתנהג באותו אופן ועל כן ברירת הבוחר אינה קיימת הלכה למעשה. כבר היו מפלגות שירדו מהשלטון על-רקע "מושחתים נמאסתם" ואחרי כמה שנים חזרו לשלטון וחזרו גם להיות מושחתים ומשחיתים יותר מבעבר.
הבעיה המרכזית היא כי הפוליטיקאים עצמם הפכו אדישים לכך - וביניהם גם חברי הכנסת. מה תרמה "מרצ - יחד" למיגור שחיתות זו? מה תרמה מפלגת "שינוי" למיגור שחיתות זו? אינני שואל על ש"ס או על מפלגת העבודה - לבטח לא על הליכוד, אשר "המציאו" את השיטה. מתי אחת המפלגות הטוענות להיות השליחים של "מנקי האורוות" קיימה כנס או יום עיון בנושא השחיתות השלטונית והדרכים למגרה? מה המצע שלה כיצד לתקן נורמה זו? מהם החוקים אשר הציעו ומן הסתם גם העבירו העוסקים באופן ישיר בניקיון השלטון, בשקיפות, ברמת האכיפה של החוקים, בביסוס תפיסה אתית בשירות הציבורי, בקידום האחריות האישית כ"אבן היסוד" למבחן המשפטי של פקידים בכירים ופוליטיקאים? מתי דיונים בוועדת ביקורת המדינה קראו בשמם לפקידי ציבור האחראים אישית למחדלים? מתי התקיים יום עיון בכנסת על עניין המינויים הפוליטיים והשפעתם על השירות הציבורי המקצועי? מדוע אין כמעט מחקרים של מחלקת מידע ומחקר (מ.מ.מ.) של הכנסת בנושאים אלו?
ניתן עוד לשאול שאלות רבות ואין ספק שלא נפקד מקומם של אדישות האזרחים למצב זה, אולם האשמה המרכזית היא בפוליטיקאים עצמם אשר אינם תורמים ממרצם וכוחם כדי לעגן חקיקה שונה לחלוטין אשר תגדיר את האחריות של הדרג הפוליטי והדרג המקצועי למחדלים במערכת הפוליטית, ואינם תורמים לעיצוב והגשת הצעות חוק שונות אשר ימנעו כל אפשרות לבצע את התופעות העולות מכתבות התחקיר בעיתוני סוף השבוע.
ולכן "הכלבים נובחים והשיירה עובדת", אם כי אפילו הכלבים עייפים, רואים במטושטש, צולעים קמעה וקולם בקושי נשמע.
