עו"ד הרצל שבירו, ראש מח"ש, הופיע בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים ודרש כי בל יפקפק מישהו ביכולת המקצועית שלו ושל אנשי מח"ש. על דברים אלה כשלעצמם היה ראוי לנזיפה מאת השרה הממונה, שרת המשפטים, שכן הם מנוגדים לחובתו המובנית של עובד הציבור, לקבל בהכנעה כל ביקורת ציבורית.
עובד הציבור רשאי להשיב למבקריו ולהסביר את מעשיו - אף זאת במידה מוגבלת ועל-פי הכללים שנקבעו בתקשי"ר - אך אינו רשאי לדרוש כי הציבור יענוד לו על חזה חולצתו כנפי מלאך עם רקע אדום. קדושים, כפי שכבר נאמר, יש רק בכנסיה הקתולית, ואף הם עובדים קשה על השגת התואר, הרבה יותר קשה משעבדו אנשי מח"ש בפרשת הפרעות שהערבים פרעו באוקטובר 2000.
כעת, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה ועו"ד הרצל שבירו עצמו הטילו למרות הכל ספק בכישורי מח"ש - אין פירוש אחר לנכונותם לבדוק הכל מחדש - מן הראוי שהבדיקה לא תיעשה בראשותו של איש הסבור כי הוא ואנשיו קדושים ומרחפים מעל לכל ביקורת, אלא ע"י אדם המכיר בחובותיו של משרת הציבור, ובזכותו הבסיסית של הציבור להטיל ספק בכל מעשיו והחלטותיו. למעשה, ככל שהציבור ירבה לממש את זכותו זו כן טטוהר המערכת הציבורית, שבימינו נודף ממנה, בעיקר מאזור הראש והכתפיים, ריח כבד של שחיתות וריקבון.
באותו הקשר ובהזדמנות זו, שבה אנו מזכירים את היועץ המשפטי לממשלה ואת ראש מח"ש, נזכיר כי הציבור ממתין בקוצר-רוח לשמוע, מדוע לא הועמד איש לדין בקשר לרצח ז'אן בכור הי"ד בפרעות אוקטובר 2000, ע"י הערבים שרק יצאו לשאוף אוויר צח ולהפגין קלות. אם חייבים להעמיד מישהו לדין, גם אם אין די ראיות, ולוא רק כדי לרצות את הציבור הערבי הדורש לראות את ראשו של שוטר כלשהו מוקע על תורן, מדוע לא נדרוש זאת גם לגבי הרצח של בכור הי"ד, שלפחות בגינו אין איש הסבור כי השתתף בפרעות?.
ועוד באותו הקשר: הציבור ממתין לשמוע, מדוע לא הועמדו לדין השוטרים שהפקירו בשפרעם את עדן נתן-זאדה, כפות בידיו וחסר ישע, בהיותו נתון באחריותם ובניגוד לחובתם להגן עליו בגופם, לרצח מזוויע בלינץ' ודאי בידי ההמון המתפרע. שוטרים אלה, שמפקדם בדרגת סגן ניצב מוסיף לכהן כמפקד משטרת זבולון, אשמים לדעתי בעבירות חמורות ביותר וראויים להדחה מהמשטרה, אך נראה כי עו"ד הרצל שבירו ואנשי מח"ש רבי הכישורים לא קראו עיתונים ולא ראו טלוויזיה באותם ימים נוראים.
אלא שההקשר אינו חדל בכך. הציבור - אותו חלק בו שטרם נמס סופית בהכנעה לגחמותיהם של נמהיגי הציבור הערבי - ממתין בקוצר רוח לשמוע הסבר, אף הוא מפי היועץ המשפטי לממשלה ומפי ראש מח"ש, מדוע נכנעה המשטרה לאיומיהם של מנהיגי הערבים, בעיקר מוחמד בארכה, ונמנעה לחלוטין - לחלוטין, ככל שקשה להאמין בכך - מחקירה וממציאת האשמים בפרשת הלינץ' המזוויע שנעשה בעדן נתן-זאדה (הי"ד, כל עוד לא הוכח ההיפך בחקירה רצינית ואמיתית, ולא בקביעתו חסרת האחריות של שאול מופז כעבור חמש דקות).
רציתי להוסיף ולספר על אנשי מח"ש, שהפנו ראשיהם הצידה בכל הקשור לאלימות אנשי המשטרה ושב"ס כלפי המפגינים נגד ההינתקות. את רוב הדברים ניתן אפילו לראות בשידורי טלוויזיה ובסרטי צלמים חובבים שהוצעו למשטרה. אך מה לעשות, לא תמיד רואים הכל, במיוחד כשלא כל כך מעוניינים לראות. אך לא אספר בכך חבל לשחת מילים, כי הרי בנושא זה חובה עלינו לספר דווקא בסבלם הנורא של החיילים והשוטרים למראה המתנחלים העקורים. וכידוע, מתנחל הוא יצור לא-כל-כך אנושי שאינו סובל, או לחילופין ראוי שיסבול.
אסיים בסיפור קטן למר שבירו וליועץ המשפטי לממשלה. לפני ימים אחדים כבה המיקרופון בכינוס מרכז הליכוד, בדיוק כאשר ראש הממשלה עמד לדבר. תמים שכמוני הסיק מיד, כי עדיין יש בעולם כשלים טכניים שגם ראשי ממשלות אינם חסינים בפניהם, וייתכן שכל שקרה הוא קצר או כשל אחר. ותמים שכמוני מסיק כי, אם לא היה זה כשל טכני פשוט אלא מעשה-אנוש מכוון, האשם בו הוא על-פי רוב זה שנהנה מרווחים מהמעשה. אך המשטרה מינתה מיד צוות חקירה, לבדוק ולחקור מי ביצע את הפשע האיום והנורא, המשתווה כמעט לרצח ראש הממשלה.
מר שבירו מוזמן לפנות ולקבל פרטים על עבירות חמורות מעט יותר מכיבוי המיקרופון, שבהן הפגינה המשטרה אמות-מידה שונות לחלוטין עד לביזאריות. למשל, הצתת מכוניתו של עורך-דין שהתמנה לתפקיד ע"י בית המשפט, ואיומים לרצוח אותו ואת בני משפחתו, כדי למנעו ממילוי תפקידו. משטרת ניסו שחם טרם חקרה, זה יותר משלוש שנים, את החשוד העיקרי באותו מעשה, למרות שנמסרו לה שמו, מענו ומספר הזהות שלו. נראה כי צוות החקירה באותו עניין טרוד, זה יותר משלוש שנים, בחקירת הפשע של כיבוי המיקרופון של ראש הממשלה, שבוצע השבוע.
