תמצית העובדות זהו ערר המדינה וערר נגדי של המשיבים, העוסק בשאלה, מהו חומר האזנות הסתר, שעל התביעה להעביר לעיונה של הסניגוריה במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. עניינו של הליך זה בתחימת גבולותיה של זכות העיון של נאשם בחומר חקירה הנוגע לאישום העומד נגדו, וזאת בהקשר להאזנות סתר שנקלטו בעניינו. לאופיו הייחודי של אמצעי חקירה זה, הן במובן המהותי והן במובן המעשי, והערכים המתנגשים הפועלים ברקעו, השלכה ישירה על יישומה המעשי של זכות העיון של הנאשם.
עניינו של הליך זה בהבהרת אמות המידה הנדרשות לצורך הגשמה במלואה של זכות העיון של הנאשם ככל הנדרש להבטחת הגנתו וניהול משפט הוגן בעניינו, וזאת תוך מתן הגנה ראויה לזכויות צדדים אחרים וערכים אחרים מפני פגיעה בלתי מידתית. השאלה העומדת בפנינו היא, איפוא, מה דינו של חומר האזנות הסתר, שלא הועבר לידי ההגנה: האם עומדת לנאשמים זכות מכח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי לקבלו כמיקשה אחת, בלא מיון קודם, כפי שנעשה בידי גורמי החקירה והתביעה; ואם לאו - מהו הקריטריון לסיווג החומר, מיהו המוסמך לסווגו, מה מעמדה של ההגנה בהקשר לסיווג זה, ומה היקף הביקורת השיפוטית הנדרשת לעניין זה.
העררים של המדינה ושל הנאשמים מתקבלים בחלקם; החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת, ככל שהיא נוגעת להצגת חומר שנקלט בהאזנות סתר לעיונם של הנאשמים:
נקבע - לנאשם עומדת זכות עיון רחבה בחומר הקשור לאישום העומד נגדו, בתורת זכות הנגזרת מחירותו האישית, ומזכותו להגנה ראויה במשפטו. כאשר החומר שנצבר בידי הרשות החוקרת נובע מהאזנות סתר, עולים היבטים מיוחדים, הנובעים מהיותן של האזנות סתר אמצעי חקירה פולשני, הפוגע בזכות האדם לפרטיות, האסור בדרך כלל בשימוש על-פי החוק. איסור זה משתלב עם ההגנה על הפרטיות, הנתונה ליחיד כזכות יסוד על-פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל-פי חוק הגנת הפרטיות.
נקבע - על השימוש באמצעי האזנות סתר להיעשות בדרך, שתאזן בין אינטרס הציבור לקדם את ההגנה מפני עבריינות, לבין הצורך להמעיט ככל שניתן בפגיעה בזכותם של יחידים לפרטיותם. באיזון זה פועלים עקרונות חוקתיים, המחייבים שמירה על מידתיות, תוך התאמה בין האמצעי הפוגע לבין המטרה לשמה הוא נועד, ותוך הגבלתה של הפגיעה בפרטיות למידה שלא תעלה על הנדרש.
נקבע - ייחודו של חומר, הנצבר בהאזנות סתר, מעלה שאלות, המחייבות איזון ראוי בין ערכי ההגנה על זכויות הנאשם, והצורך להבטיח ניהול משפט הוגן כערך עליון בהליך הפלילי, ובצידו - הצורך להבטיח את הגבלת השימוש בהאזנות סתר לתכלית המוגדרת לה יועדו, כדי למזער את הפגיעה הצפויה משימוש לא ראוי בכך בזכויות של יחידים ובערכים כלליים.
המפתח לאיזון הנדרש כאמור מצוי בסיווג ובמיון מדוקדק של שיחות שנקלטו בהאזנות סתר לחומר הקשור לחקירה ולאישומים, לבין חומר שהוא בלתי רלוונטי ואינו נוגע לפרשה הנחקרת:
ראשית, חומר שהרשות החוקרת "נתקלה" בו באקראי, ואשר אין לו כל קשר שהוא לחשדות נשוא האישום, שאינו בא בגדרו של סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי כלל. שיחות מסוג זה אין נוהגים לתמלל או לתקצר אותו, אלא קיימת ציפייה כי הדבר לא ייעשה, כדי למנוע פגיעה בזכויות פרטיות של יחידים עקב כך. תימלול או תיקצור של שיחות אלה עלול אף להיחשב סטייה בלתי ראויה מנוהל פעולתה התקין של הרשות החוקרת;
שנית, חומר שנאסף או נרשם על-ידי הרשות החוקרת, שאף שיש לו נגיעה לאישום, אין הוא מהווה "חומר חקירה" במובנו הדווקני, אלא הוא חומר ש"נאסף או נרשם" בידי הרשות החוקרת, שהנאשם רשאי לקבל פירוט אודותיו ברשימה. שיחות אלה יש לתקצר בדרך של מתן תיאור תמציתי של תוכן השיחה, מועדה, והדוברים בה ולנאשם זכות לקבל רשימה של השיחות ה"מתוקצרות" כאמור.
אם על יסוד הרשימה שתוצג לעיונם, יבקשו הנאשמים לקבל תמלילים שלמים של שיחות מסוימות, בטענה כי הם עשויים להועיל להגנתם, בבחינת "חומר חקירה", תבחן התביעה בקשה זו, על-רקע הכלל כי גם חומר הקשור ל"פריפריה" של האישום עשוי להיחשב חומר חקירה שיש לגלותו. באם המחלוקת לא תיפתר, ניתן להביאה להכרעה שיפוטית.
ושלישית, "חומר חקירה", שהוא חומר הראיות, המהווה "הגרעין הקשה" של התשתית הראייתית לביסוס האישום הפלילי, ובכלל זה, חומר העשוי להיות רלוונטי למשפט ולהגנתו של הנאשם, בין במישרין, ובין בעקיפין, והוא "חומר חקירה" העומד ככזה לעיונה של ההגנה, בהיותו רלוונטי למשפט. שיחה כזו יש לתמלל, ולהעביר את השיחה המתומללת בשלמותה, ובמידת הצורך גם את ההקלטה עצמה, לעיונו של הנאשם.
