רכבו של לאורנס גולדברגר נגנב בעת שאשתו העמיסה עציצים לתוכו. הרכב היה מבוטח בחברת "ביטוח ישיר". מטבע הדברים, אדם המעמיס עציצים על רכב מסב את ראשו, מדי פעם, הצידה.
הגנב ניצל, כך שיערה "ביטוח ישיר", הרף עין זה, נכנס לרכב, התניע אותו באמצעות המפתח במתג ההצתה ונסע.
במקום לשלם את תגמולי הביטוח, גערה "ביטוח ישיר" במבוטחה על כי רעייתו לא הפעילה את אמצעי המיגון והותירה את המפתחות במתג ההצתה בעת העמסת העציצים.
גולדברגר פנה לעזרת המפקח על הביטוח.
המפקח קבע כי בעת העמסת רכב, הוא נחשב כמאויש. לכן אין חובה להפעיל את אמצעי המיגון.
המפקח קבע עוד כי בעת העמסה ופריקה לא מוטלת על המבוטח חובה להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההצתה וזאת בין אם סובב גבו לרכב ובין אם לאו. המפקח הוסיף וקבע שאין להעלות כלפי מבוטח טענת רשלנות תורמת, באשר הפוליסה התקנית לביטוח רכב נועדה לכסות את המבוטח גם מפני רשלנותו שלו.
ניתן היה לצפות כי בדחותו את שלל טענותיה של "ביטוח ישיר", יחייב המפקח את ביטוח ישיר בתשלום תגמולי הביטוח.
אלא שכאן, כך הסתבר בדיעבד, הצליחה "ביטוח ישיר" להערים על המפקח וכפי שנראה מיד, לא רק עליו. "ביטוח ישיר" טענה כי אשתו של גולדברגר מסרה לה גרסאות עובדתיות סותרות. בשל כך הסתפק המפקח בהכרעה עקרונית לטובת גולדברגר ונמנע מלהורות ל"ביטוח ישיר" לשלם את תגמולי הביטוח.
גולדברגר נאלץ לפנות לבית המשפט. בימים אלה עברו שבע שנים מיום גניבת הרכב, במהלכן נפטר גולדברגר ולא זכה לראות בעשיית הצדק.
בתחילת המשפט כפרה "ביטוח ישיר" בתוקפה המחייב של הכרעת המפקח בטענה שאין זה בסמכותו לקבוע נורמות משפטיות.
הדיון בטענה זו נמשך בשתי ערכאות בשלום ובמחוזי. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי הכרעת המפקח ניתנה כדין ובסמכות והיא מחייבת.
אלא שגם כאן, כך מסתבר בדיעבד, הצליחה ביטוח ישיר להערים על המערכת באותה טענה כי אשתו של גולדברגר מסרה גרסאות עובדתיות סותרות. בית המשפט המחוזי הורה להחזיר את התיק לשמיעת אותן גרסאות סותרות בבית משפט השלום.
הבירור נקבע בפני השופט יחזקאל הראל, מבית משפט השלום בתל אביב. השופט הראל נתן את פסק הדין תוך זמן קצר מיום שהתיק הועבר אל שולחנו ותוך פחות מחודש מיום שמיעת העדים.
אשתו של גולדברגר ואחותה שהיתה עימה בעת הגניבה העידו במשפט. השופט הראל מדגיש כי שוכנע לחלוטין בכנותן ובאמינותן.
לתומי סברתי, כותב השופט הראל בפסק הדין, כי במהלך חקירותיהן הנגדיות תוטחנה בפניהן הגרסאות הסותרות להן טענה "ביטוח ישיר". אלא שבמהלך המשפט לא הציגה "ביטוח ישיר" ולו קמצוץ של אותן גרסאות.
"לא יעלה על הדעת", כותב השופט הראל, "כי חברת ביטוח תטען טענה המטילה דופי ביושרו ובאמינותו של מבוטח, תטריח שלושה מוטבים שונים לדון בתיק, תוך שהיא נסמכת על ראיות אשר בסופו של יום כלל לא הוגשו על ידה. היא הנותנת כי לא היה דבר בראיות אלו...".
השופט הראל מתרעם קשות על עצם העלאת טענת הגרסאות הסותרות, שהתבררה כנטולת כל שחר וגרמה להתמשכות ההליכים על פני שנים. "נראה כי 'ביטוח ישיר' סברה שיתכן והמזל ישחק לידיה, כי המנוח או אשתו, לאחר מותו, יענו להצעותיה 'המסחריות', ויאותו לקבל הצעתה לסילוק התביעה במחצית מערכה..."
השופט מדגיש כי המתין לכך שהאחראים בחברת הביטוח, כמו עו"ד יעל גבע, סמנכ"ל ומנהלת אגף התביעות ב"ביטוח ישיר" אז והיום, יבואו להעיד בבית המשפט. אולם הם לא באו.
"ביטוח ישיר" בחרה להביא לעדות עובדת חדשה שכלל לא עבדה באותה עת ולא ידעה להעיד מהן אותן גרסאות סותרות ש"ביטוח ישיר" טענה להן באדיקות במשך שנים. האם זהו עוד מקרה שבו המנהלים מסתתרים מאחורי גבו הרחב של השין גימל?
על יסוד כל אלה קובע השופט הראל כי "ביטוח ישיר", (ואנו נזכיר כי זו אותה חברה הקושרת לעצמה כתרים של חברת ביטוח הוגנת בפרסומות בכלי התקשורת), הפרה בחוסר תום לב את חובותיה על-פי הפוליסה. "ביטוח ישיר" עשתה כל שלאל ידה לעשות על-מנת שלא לשלם את תגמולי הביטוח והעלתה טענות עובדתיות חסרות בסיס על-מנת שלא להכיר בתביעה.
לכן, ובנוסף למלוא תגמולי הביטוח המגיעים לפי הפוליסה, חייב השופט הראל את "ביטוח ישיר" בריבית עונשית מקסימלית לפי חוק חוזה הביטוח בסכום של כ-150 אלף שקל.
בנוסף חויבה "ביטוח ישיר" לפצות את אשתו של המנוח בפיצויים עבור עוגמת נפש.
כן חויבה "ביטוח ישיר" בתשלום הוצאות המשפט ובשכר טירחת עורכי הדין בשיעור 20 אחוז.
השופט הראל מסיים את פסק דינו בהוראה להעביר העתק ממנו למפקח על הביטוח.
