מפנה היסטורי שסוכל (1): כוח "רומאי" - הקרב לחיסול הקומנדו המצרי בסמוך "ליוקון" (שבו רוכזו אמצעי הצליחה) - אוקטובר 1973 בחודש אוגוסט 1973 סיימתי את תפקידי כמפקד סיירת שקד, ונשלחתי אחר כבוד לבית הספר לפיקוד ומטה. כעבור חודשיים ובטרם הושמעה הצפירה לפתיחת המלחמה, התייצבתי במפקדת אוגדה 143.
לאחר שלושה ימי קרבות עקובים מדם הגיעו למפקדת האוגדה בטסה כעשרה קצינים וסמלים שבעברם שירתו בסיירת שקד. איתם יחד ביצעתי את פעולות הגמול בערבה בתעלת סואץ ובהכרעת הטרור בעזה, ולדידי היו אלה מהטובים שמכולם.
בעוד חבריי לנשק מגיעים מכל קצווי תבל וחטיבות השיריון עסוקות בבלימה, בניתי מערך תצפיות (על בסיס פלוגות הסיור של חטיבות השריון שעמדו ללא מעש ואיתם שתי פלוגות משקד) במטרה לאבטח את העורף ואגפי האוגדה ולאתר חדירות קומנדו וקציני תצפית מצריים.
להשמדתם בניתי כוח יירוט בשם הקוד "רומאי", שאוייש בחבריי ונוייד על גבי נגמ"ש וג'יפ סיור (מתנת אלוף הפיקוד שמוליק גורודיש ז"ל).
יומיים לפני צליחת התעלה, סמוך לעלות החמה, קיבלתי מאחת התצפיות הודעה על נחיתת ארבעה מסוקי אוייב סמוך ל"יוקון" שבו רוכזו כל אמצעי הצליחה. יצאנו למפגש עם אנשי התצפית כדי לתחקרם, ולהתחיל במלאכת היירוט. התצפיתנים הצביעו על מקום הנחיתה המשוער שהיה לדעתם כשבעה ק"מ דרומה לציר "עכביש". מאחר שלא הבחנו בפעילות האוייב, בחרתי לנוע מגבעה אחת לשנייה, בהנחה כי מאחת מהן אבחין בכוח המצרי. ואכן, בגבעה האחרונה זיהיתי להרף עין חייל מצרי שנעלם.
טעונים במידע החדשני המשכנו להתקדם בפריסה רחבה. כשמימיני וכ-200 מטרים ממני נע ג'יפ בפיקודו של שמוליק ארד ז"ל (לימים אלוף), ו-200 מטרים משמאלי נע הנגמ"ש. מאחר שכל העוצמה שברשותי כללה 12 לוחמים מול קיבולת של ארבעה מסוקים שוות ערך לכ-130 אנשי קומנדו, ביקשתי ממפקד האוגדה לתגבר אותי בכמה טנקים. בקשתי מולאה ובעוד הטנקים דוהרים אלינו לחבירה, עצר הנגמ"ש ודני שדה (בעברו סמ"פ בשקד) מסמן לי כי לפניו עקבות של שלושה חיילים (יסתבר כי הללו שימשו כקציני תצפית). לפיכך הוריתי לדני וליתר הכוח להמשיך בתנועה הסריקה לפנים.
כעבור 50 מטרים, בעוד הג'יפ שלי מגיע לקצה גבעת החול, הוזזו לפתע השיחים ומתחתם בטווח של מטרים התרוממו קני רובה ו-RPG והתופת חשפה את פניה. השבנו באש מדויקת (זה המקום והזמן לציין כי מאחורי בג'יפ ישב ולחם
משה ספקטור, מחליפי בשקד, ולימים תת-אלוף) ותוך כדי כך הוריתי לשלומי גרונר (בעברו מ"פ בסיירת) שנהג בג'יפ לסגת אחורה.
לאחר ניתוק מגע קראתי לג'יפ של שמוליק והובלתי את הכוח כולו באיגוף שמאלי אל נקודת הכינוס.
שם חברנו לכוח שמנה שלושה טנקים, ולאחר תדריך שנתתי נכנסנו למבנה קרב והתחלנו בתנועה.
וכך, תוך כדי ההסתערות וירי על לוחמי הקומנדו המצרי, אני מבחין כי טנק אחד נפגע מפצצת RPG אך ממשיך בתנועה. הנגמ"ש עומד ומעלה עשן כשצופרו זועק ללא הרף. שלושת הטנקים חצו את המתחם והתייצבו בעורפו. קבוצה של כ-20 מצרים ברחו מערבה. יתר המצרים היו חפורים ומצוידים במיטב הנשק והמשיכו לירות, ואנו, שני ג'יפים בתנועה ואש מדויקת, מטהרים את השטח עד להשמדת האחרון שבהם.
משהסתיים הקרב התחלנו בטיפול בנפגעים כולם מלוחמי הנגמ"ש - שני הרוגים ( סגן שאול אפריק וסגן ניר איתן, זכרונם לעדי עד) וארבעה פצועים שפונו במסוק. פרשת פינוי הפצועים עומדת כסיפור בפני עצמו.
המטען החלול של פצצת האר.פי.ג'י פגעה אנושות בכל הלוחמים שבנגמ"ש, זולת דני שדה שלחם מעל לצריח והגן על חבריו הפצועים. ללא חובש ומעט ציוד רפואי עשינו את המיטב כדי לסייע לנפגעים, ובעיקר לכצל'ה (סרן (מיל.) ומייסד ערוץ 7), שהיה חתוך לשניים, זולת חלק באגן שחיבר את גופו. על-פי מצבו היה ברור כי ללא מסוק לפינוי, ספק אם היה נשאר בחיים. לכן פניתי למפקדת האוגדה בבקשה לקבל מסוק לפינוי. "שלילי. ח"א מתנגד לבקשתך משום הקרבה לחזית", הודיעני סגן מפקד האוגדה ( לימים האלוף יעקב אבן). לדידי היה זה רגע קשה מנשוא שהתחלף באחת לקולו של מפקד האוגדה (
אריאל שרון) שהודיע לי כי תוך דקות ינחת מסוק לפינוי הפצועים.
ניגשתי לכצל'ה שהיה כבר על סף העילפון ואמרתי לו: "כצל'ה שלי, בעוד חמש דקות ינחת מסוק ובעזרת השם תינצל". והוא, ללא דם ובשארית כוחו, אומר לי: "פצי, אם זכיתי לשמוע אותך אומר בעזרת השם, הייתי ראוי להיפצע".
את הרוגינו אולצנו לפנות לתאג"ד הקרוב ומשם נסענו כ-35 ק"מ חזרה לבסיס בטסה. אך לדידי הקרב לא הסתיים. אחר התארגנות קצרצרה לקחתי פלוגת ג'יפים (ממאגר הפלוגות שעמדו לרשותי) וחזרתי למקום האירוע, משום שבשתי בעיות לא הספקנו לטפל. האחת באותה שלישיית קציני התצפית, והשנייה באותם ברחנים שנעו מערבה.
משהגענו זיהינו את טביעת רגליהם של קציני התצפית, ולאחר שאותרו חוסלו במטח אש קצר אך מדויק. משם כיוונו פעמינו אל עבר הברחנים שהתמידו ולא נכנעו עד שחוסלו.
לדידי משקף האירוע סדרת לקחים הראויים להפקה גם היום:
- ככלל, אלתור כוחות במסגרת ממוסדת איננו רצוי. מה גם שהכוח המאולתר חייב להשקיע יותר מכל כוח אורגני - בתיאום, בסיוע ובתחזוקתו.
- משימה נגמרת רק אחרי שהיא נגמרת. אם משימתך ליירט אוייב, הרי שזו מסתיימת רק לאחר הריגה ואו תפיסת כל אנשיו הנמצאים בזירת פעילותך.
- אין היגיון בהצטיידות בספרי מלחמה כדי לזהות נקודת מפנה היסטורית תוך כדי קרב. עם זאת, עליך לדעת כי תחילתם של ההכרעות במערכה נוצרות בנקודה כלשהי. לכן תשאף בכל מאודך להימצא לידה, קרוב ומשפיע.
מפנה היסטורי שסוכל (2): כוח רומאי - פתיחת ציר אלטרנטיבי לציר עכביש 48 שעות חלפו מאז הושמד כוח הקומנדו המצרי שנחת במטרה לפגוע באמצעי הצליחה, וצה"ל התחיל בתנועה לצליחת התעלה.
באין מעש אחר ובחיפוש אחרי משימות ירדנו אל "מצמד", כדי לסייע למפקד האוגדה שהיה תחת אש ואחר כך נכנסנו למוצב שהיה מחורר מאש ארטילרית. העמסנו פצועים במירב האפשרי ופינינו אותם מזרחה לשטח שהיה חף מאש התותחים. לקראת ערב חזרנו לשטחי הכינוס, שם פגשתי את סא"ל פוטש ז"ל שהיה סמח"ט 211. לידו וממנו והלאה לאורכם של מאות מטרים ואף יותר עמד טור של רכבים וטנקים, שהיו אמורים לנוע על ציר עכביש ולצלוח את התעלה כתגבורת לכוחותינו במצרים.
מאחר שציר "עכביש" נסגר (לפתיחתו יצאו הצנחנים לחווה הסינית) לא ניתן היה להעביר את הכבודה, שבלעדיה יעמדו הכוחות מעבר לתעלה חסרים בציוד ובכוח אדם. כמו גיבורי ילדותי שאיתרו את דרך "בורמה" כמבוא ומוצא למצור על ירושלים, הצעתי את עזרתי לפיתרון הבעיה. כלומר, להוביל את השיירה בציר שראיתי בדמיוני, משטח הכינוס דרך החולות הטובעניים באזור "כישוף", ומשם למוצב "לקקן" מדרום ובסמוך ל"מצמד". לאחר בקשת אישור למהלך התקשר אלי מפקד האוגדה והתריע על סכנת השקיעה בחולות, ועל מידת ההימור בהובלת הדרגים דרכם.
"הסר דאגה מלבך", עניתי, "השיירה עבור תעבור בלוויית הוואגוניר (רכב המפקד) שלך, שלא יידרש ולו פעם אחת לשלב הילוך קדמי במהלך הנסיעה".
אריק קיבל את עמדתי ונתן את אישורו וברכתו למהלך, ולא בכדי. במשך שלוש שנים בשדות הקרב בתעלה בערבה וברצועת עזה נוצק בסיס לאמון הדדי, כמותו לא הכרתי בכל מהלך שירותי בצה"ל.
עם רדת החשיכה יצאנו אט, חיוור היה הליל, כשמאחורינו נעה השיירה ובתוכה גדוד טנקים בפיקודו של עמי מורג (לימים תא"ל), גדוד צנחנים בפיקודו של צביקי, ואחריהם שיירת הדרגים ובעורפה הוואגוניר.
בטרם עלות שחר הגענו לתעלה. הכוחות שהובלנו עלו על הגשר בתנועה מערבה, כוח רומאי המשיך לאתר משימות ,וכל השאר, כבר נכתב בספרי ההיסטוריה.
