פרס לשלטון - עכשיו!

"צריך להפיל מיד את ממשלת הכניעה של שרון", אמר ח"כ בני אלון אחרי פיגוע הירי בגוש עציון שבו נרצחו כנרת מנדל, מתת רוזנפלד-אדלר, והנער עוז בן מאיר הי"ד. לקרוא להפלתו של שרון, בלי לומר איך, זה כמו לעלות על ארגז בכיכר רבין ולצעוק: "סבתא שלי אוהבת במבה". לא כך מפילים ראש ממשלה. יש כנסת. צריך להגיש הצעת אי אמון בראש הממשלה על שחיתות (זה חשוב!) ולהציע לנשיא מנהיג חלופי. יש רק אחד כזה - שמעון פרס. ומי שצריך להציע אי אמון בממשלת שרון ולאחר מכן להמליץ על פרס, זה מפלגות הימין. יש מספיק מנדטים כדי לממש את האופציה הזו. לא, לא השתגעתי, ואפילו לא "התפכחתי". נשארתי ימין/מרכז בדעותיי (ימין מרכז = למען השלום אני מוכן ל"ויתורים כואבים"). ובכל זאת, שרון או פרס? מבין השניים עדיף לימין, לדמוקרטיה הישראלית ולמדינה - שמעון פרס. שתי נקודות מוצא מדריכות אותי: הראשונה - אין יותר גרוע משרון. גם דיקטטור, גם מושחת, וגם לעולם אין לדעת מה הוא זומם. זה למעלה מכוחותיו של אזרח הגון שרוצה לחיות בדמוקרטיה. השנייה - כל מהלך שמאריך את כהונתם של הח"כים יזכה לתמיכתם. המהלך הזה מבטיח להם לסחוט את הלימון, עד הטיפה האחרונה. הרי לכם קואליציה אפשרית: עבודה/עם אחד/מימד - 21 מנדטים, שינוי/פריצקי - (15), מר"צ (6), מפד"ל (4), הציונות הדתית (איתם, יצחק לוי - 2), האיחוד הלאומי (7), ערביות (8), נוי (דוד טל - 1) - סך הכל 64 מנדטים. שרון, שהיו לו 70 מנדטים בטוחים של מרכז-ימין, פלוס 15 של שינוי, הבין שכל זה לא יספיק. האליטה השמאלנית יכולה לבצע בו סיכול ממוקד, באמצעות שליטתה בפרקליטות, בתקשורת, ובבתי המשפט. על-מנת לשרוד, הוא חייב לזכות בתמיכתם. וכדי שאלה יתמכו, יגבו, יאבטחו, ובקיצור יתייחסו אליו כאל אתרוג, הוא צריך להסכים להיות קבלן ביצוע של האידיאולוגיה שלהם. זה לא היה קל לעשות פארסה, לבגוד בבוחרים, לפטר שרים מהמפלגה שלו, להשליך לפח את תוצאות המשאל אחרי שהתחייב לכבד אותן, לעלות עם בולדוזר על הישובים שטיפח, ולהיחשף לזעמו של הציבור הנבגד. וכמה שזה היה קשה, האלטרנטיבה היתה קשה פי אלף. אחרי שהכניסו לכלא את אריה דרעי הוא הבין שמול הפרקליטות השמאלנית אין לו חסינות. הוא הימר על אפסיות שרי הליכוד, והצליח בענק.

איך עושים זאת?

באותה שיטה שנקט שרון, אבל הפוך. ראש הממשלה ניצל את תאוות השררה של שריו הבכירים, והציע להם עיסקה: תיקים תמורת תמיכה באידיאולוגיה של היריבים. מי שלא הסכים - עף. המכורים הסכימו. עכשיו צריך להציע לפרס את ראשות הממשלה, תמורת איפוק מדיני עד לאחר הבחירות בנובמבר 2006. ובמילים פשוטות - עד שהבוחר יאמר את דברו. אין סיבה שלא יסכים. במיוחד אחרי ההצהרות "הימניות" של הש(ק)רון. זה הזמן הנכון, לפני הפריימריז בליכוד ובמפלגת העבודה. הוא יסכים, מפני שיש לו הרבה להרוויח מהמהלך הזה. יש תסיסה במפלגתו. שמענו שצעירי העבודה הפגינו מול ביתו של פרס במוצאי סוכות (18.10.05), תוך שהם מניפים שלטים עם הסיסמה "פרס הוא פודל של שרון" (האמת הפוכה!). מכל הבחינות, זוהי ההזדמנות האחרונה שלו להיות ראש ממשלה. בל נשכח, תאוות השלטון שלו לא פחותה מזו של שרון, ונאמנותו היא תוצאה של "אין ברירה".

מה נרוויח?

א) עם פרס מובטחת לימין הקפאת נסיגות, אחרת אין עיסקה! בנוסף, המדינה תנוהל בצורה "טיפה" יותר שקופה ופחות מושחתת. בימים של שיאי שחיתות, גם זה משהו. ב) עם פרס בשלטון מובטחת לדמוקרטיה הישראלית אופוזיציה (ימנית) בעלת משקל. ליכוד (40), ש"ס (11), חרדים (5). סך הכל 56 מנדטים. דמוקרטיה בלי אופוזיציה היא דמוקרטיה נכה. ג) צדק. להזכיר לשרי הליכוד שיש דבר כזה אידיאולוגיה. לשלוח אותם לאופוזיציה, כדי שיעברו טיפול גמילה משררה. זה בפירוש לעשות צדק! ד) שיא הצדק. סילוקו של מי שלא בחל באמצעים כדי לרמוס את הציבור שנשא אותו על גבו בזמן שהיה מצורע פוליטי. זה שיא הצדק! ה) אם המהלך יצליח שרון ירשם לדיראון עולם בספרי ההיסטוריה כמנהיג שסולק מהשלטון בגין התנהלות מושחתת. זה יקל מאוד על מלחמה עתידית בשחיתות. ו) עוצמתו של שרון בתוך מפלגתו מקורה ביכולת שלו "לעשות עסקים". הנוסחה פשוטה: אידיאולוגיה-אאוט, ג'ובים-אין. בלי היכולת הזו, הליכוד יבעט אותו.

היה ולא:

א) הדיקטטור המושחת, שעננה פלילית מרחפת מעליו, ימשיך לנהל את המדינה. ברור לו, שבלעדי תמיכת התקשורת והשמאל, הוא נופל. וכדי לרצות אותם, הוא ימשיך לשלם "דמי הגנה" - דהיינו, הינתקות 2. ב) בחירתו בליכוד מחדש תתפרש כהסכמה בדיעבד לתוכנית הגירוש, וכעידוד לבצע הינתקות 2. והוא יעשה את זה. אלא שבהבדל אחד משמעותי, לאף אחד מהימין לא תהיה זכות לטעון "שרון רימה אותנו". מפני שהפעם כולם יודעים עם מי יש לנו עסק. אומרים שפרס נאמן לשרון. מי שמכיר את פרס יודע, שפרס נאמן קודם כל לפרס, אחר כך לפרס, ורק במקום השלישי לפרס. שרון בכלל לא ברשימה. לאלה שאומרים שהצרחה בין שרון לפרס בלתי אפשרית, אני מזכיר שהדיקטטור התגבר על משוכות יותר גבוהות. בכנסת, שרבים מחבריה מוצעים למכירה, צריך רק לדעת את מי לקנות.