על-פי הסטטיסטיקה בכל עשרה ימים נפרד חייל צה"ל מחייו באופן יזום. ההתאבדות בצה"ל מחזיקה במקום הראשון בטבלת גורמי המוות, לפני נפילה בעת מילוי תפקיד ולפני מוות במסגרת אימונים. רק מתחילת השנה התרחשו כבר 30 התאבדויות.
קל מאוד להפנות אצבע מאשימה לעבר צה"ל בהתעלמות מהתופעה ובאוזלת יד מתוקף היותה מסגרת לאומית נוקשה, אך אנחנו כחברה מתעלמים מכך שההתאבדויות בצה"ל מהוות רק 10% מסך ההתאבדויות בשנה ויותר מכך שרובן אינן קשורות ביסודן לשירות במסגרת צבאית.
בשנים האחרונות רווחה הדעה כי צריך להשליך על צה"ל את האחריות החברתית. הדבר בא לידי ביטוי בכל תחום חברתי: סמים, קליטת עלייה, תאונות דרכים, התנהגות והתאבדויות. הציפיות והסטנדרטים שלנו כחברה מצה"ל הנן מאוד גבוהות ובמקביל מעצמנו שואפות ל-0. נכון, צה"ל יכול לשמש ככלי בידי החברה בנושאים חברתיים אך לא כפיתרון, הפיתרון בסופו של דבר נמצא בידנו וצה"ל הוא רק חלק ממנו. אולי זו דרכה של הממשלה למנות את השעיר לעזאזל כפי שהיא עושה זאת כבר במשך תקופה ארוכה על-ידי ועדות חקירה. אבל זו לא צריכה להיות דרכה של אזרחי המדינה.
בנושא התאבדויות בצה"ל נכתבו מאמרים רבים, העיתוי בהם חיילים בוחרים להתאבד, האם היו להם כוונות התאבדויות קודם לכן, האם הן נגרמו בעקבות המפקדים, האם לסביבה שמחוץ לצבא הייתה השפעה על ההחלטה, כיצד בחרו להתאבד אותם החיילים ועוד הרבה כאלה, בסוף כל מאמר כזה מובאות התבטאויות מהסוג "רבים מאלה שמכירים מקרוב את היחס של צה"ל לתופעת ההתאבדויות של חיילים, סבורים כי לא נעשה די כדי להפחית את מספר המתאבדים, ובכך להציל חיים. למעשה, הם סבורים שלא נעשה אפילו המינימום ההכרחי כדי לעצור את הקזת הדם המיותרת." (NRG, 18.06.05, עמיר רפפורט).
לא נעשה המינימום ההכרחי? מנגנון תנאי-שרות, רשת הפסיכולוגים, העלאת מודעות, הכנת סגל, עידוד החיילים לבטא מצוקות, סדנאות, השתלמויות, צמצמום זמינות כל הנשק, כל שרותי הפרט, השקעת משאבים בקרב אוכלוסיות במצוקה ולקחי חקירות מצ"ח שיושמו, הלא זה קצת יותר מהמינימום? יש האומרים שמרוב הפעולות הננקטות לשם צמצום פערים חברתיים מאבד צה"ל מעקרונותיו כצבא ונהפך לאיטו לסוג של "מדינה דמוקרטית לדוגמא".
האם החברה עושה את המינימום ההכרחי? מלבד לעמותות ער"ן, סה"ר ואשנ"ב שהן עמותות בעלות אופי פסיבי, לא קיימת שום יוזמה חברתית או מדינית לצמצום התופעה במדינה ובצה"ל, להיפך, החברה רק מקשה יותר על חייליה.