רפאל יבדייב עבד כמפעיל מכונה לחיתוך מוטות ברזל בחברת צישלר.
המשטח במכונה שכזו מורכב משני חלקים מנותקים זה מזה. יבדייב היה מניח את מוט הברזל המיועד לחיתוך על המשטח ולוחץ על דוושה רגלית. לחיצת הדוושה הייתה מורידה סכין וזה היה חותך את מוט הברזל.
באחד הימים, החליק מוט ברזל מהמשטח. יבדייב הושיט את ידו הימנית. הוא ביקש לתפוס את המוט. מבלי משים לחץ על הדוושה. סכין החיתוך ירדה ומחצה את אצבעו של יבדייב.
צישלר הייתה מבוטחת בביטוח חבות מעבידים בחברת הביטוח הפניקס. התאונה אירעה אך ורק באשמתך, הטיחה הפניקס ביבדייב. לא היית ער לכך שידך מונחת על משטח המכונה בעת שלחצת על הדוושה הרגלית. מכונת החיתוך צוידה בכל מנגנוני הבטיחות הנדרשים למניעת תאונות והעובדים צוידו בכפפות מתכת. בקיצור, טענה הפניקס, אין כל אחריות מצד המבוטחת שלי, חברת צישלר, לתאונה.
השופטת ד"ר איריס סורוקר, מבית משפט השלום בראשון לציון, לא קיבלה את טענותיה של הפניקס.
מתמונות המכונה ומקלטת הווידאו שתיעדה את אופן הפעלת המכונה, השופטת התרשמה כי מכונת החיתוך הינה מכונה מסוכנת ביותר. כפפות מתכת, הן בלבד, אין בהן כדי למנוע פציעה.
מעבר לכך, קבעה השופטת, אין להסתמך יתר על המידה על מיומנות העובד וערנותו. העובד עלול להיכשל בפעולתו במהלך עבודתו, בין אם מתוך עייפות הנובעת מן המונוטוניות של העבודה ובין אם בשל חוסר תשומת לב רגעית, או משום ניסיונו של הפועל לפעול בזריזות ולהשביע את רצון המעסיק. כל אלה עלולים להוביל לתאונה בהיסח דעת.
הסתמכות על תשומת ליבו של הפועל בלבד, פסקה השופטת, לוקה בחסר. קל וחומר כשמדובר במכונה מסוכנת.
"על המעסיק מוטלת החובה ליתן את הדעת למנגנוני בטיחות שיופעלו ללא תלות בתשומת לב אנושית", הוסיפה השופטת. בקביעתה זו הסתמכה השופטת על הלכת בית המשפט העליון לפיה כל עוד ניתן לחזות באופן סביר מראש כי עובד, כל עובד ולאו דווקא "עובד סביר", עלול להיפגע על-ידי מגע עם חלק מכונה הנמצא בתנועה או בשימוש, הרי חלק זה הוא מסוכן וטעון גידור בטוח, גידור המונע כל מגע גופני.
במקרה זה, קובעת השופטת, יכלה המעבידה להרחיק את דוושת הרגל מהמכונה כדי שבעת הלחיצה על הדוושה, המרחק אל המכונה יהיה כזה, שלא יאפשר להכניס ידיים למכונה. המעבידה סמכה רק על שיקול דעתו של העובד ובכך התרשלה.
לגבי חוסר ערנותו של יבדייב, הוסיפה השופטת, זו בכל זאת תרמה לקרות התאונה, אולם בשיעור של עשרה אחוזים בלבד.