מחירי הבנזין אותם משלמים השבוע נהגי ארה"ב, צללו לרמה הזכורה מלפני 3 שנים. מחירי הבנזין עודכנו בישראל כרגיל כלפי מעלה, בעוד שהנהגי ארה"ב הממלאים מיכל דלק בחופשת יום העצמאות האמריקני, משלמים עתה סכומים זהים לאלה בהם חויבו עמוק בשנת 1999.
מחירו הממוצע של גלון בנזין ניצב עתה על 1.392 $, מחיר הנמוך אף ב-8 סנט ממחירי אשתקד. בטקסס, כך נימסר, ניתן להשיג "דילים" טובים עוד יותר, ולו רק משום שזו מדינת הבית של נשיא ארה"ב. גם בישראל, כך מסתבר, משק האנרגיה מושפע ישירות מהמתרחש בחלונות הגבוהים ביותר.
העדכון התקופתי של מחירי האנרגיה בארץ נעשה "בהתאם למחירי הנפט בשווקי העולם", אך הנתונים מוכיחים, כי השווקים הבינלאומיים אינם מודעים להיפוך המגמה, המסתמן דרך עקלתון בין רישומם בחו"ל לבין הגעת השפעתם לשוק האנרגיה הישראלי.
האנומליה במשק האנרגיה הישראלי, נובעת מהעובדה כי המשרד לתשתיות לאומיות, מתנהל מזה חודשים רבים בלא שר ממונה. לכאורה מדובר בהפקרות שבהיסח הדעת, אלא שגורמים המצויים בסוד העניין מסבירים כי מדובר במגמה מכוונת, שמטרתה להקל השליטה בתשתיות הלאומיות.
מי שלכאורה עומדים בצמרת המשרד לתשתיות לאומיות, סגנית השר, ח”כ נעמי בלומנטל, ומנכ"ל המשרד, יאיר מעיין, אף אינם מורשים לחתום על צווי עידכון המחירים. לצד חתימתו של שר האוצר סילבן שלום, נידרשת חתימתו של ראש הממשלה, מייסד המשרד לתשתיות לאומיות.
כך מוצא המנכ"ל את הזמן להתעסק בזוטות, סוגר ופותח חליפות את קווי הטלפון של עובדי משרדו. כזכור, פורסם בלעדית במחלקה ראשונה, כי "במגמה לחסוך בעלויות שיחות הטלפון היוצאות מהמשרד, הנחה המנכ"ל לתכנת את מרכזיות המשרד לניתוק שיחות יוצאות מכל שלוחות הטלפונים באופן אוטמטי לאחר 7 דקות." עובדי משרד התשתיות נקראו "לקבל בהבנה פעולה זו, ולהשתדל בקיצור משך זמן השיחות על מנת לחסוך בעלויות התשלום לבזק."
בעקבות הפירסום ב-NFC בוטלו הגזירות, אף שהוגדרו כצעדי חסכון - החיוביים לכשעצמם. ניכר כי המערכת השכילה להעדיף שיחות טלפון פורקות תיסכול על צעדי מחאה חריפים יותר בהם עלולים היו עובדיה לנקוט. לראייה, צעדי החסכון בעובדי נקיון טרם בוטלו, ומסדרונות המשרד עדיין מוזנחים כשהיו.
משרד האנרגיה מזוהם, אך דואג לנקיון האוויר. הקרב על 50 ה- PPM בעיצומו, אף שלא ברור מה ירוויח הציבור מסולר דל - דל - דל - גופרית. בתי הזיקוק אמנם לוחצים לשנות תקנים ולחייב את כל עם ישראל בסולר האמור להיות נקי מקודמיו, אלא שכלל לא ברור היחס בין יתרונותיו למול עלויותיו למשק הלאומי.
בעולם הנאור עוברים לשימוש בכלי תחבורה עירוניים המופעלים באנרגיה חשמלית, שהיא ללא ספק הנקייה באמת. לדוגמא המבטאת את האבסורד ניתן לצטט את דבריה האחרונים של אשת לוחם השייטת אשר חלה בסרטן עקב הצלילות בקישון: "אני מציעה למטייחים שישתו לרוויה כל בוקר כוס מי קישון, שהרי לדבריהם המים טובים לבריאות..."
חללים ראשונים כבר נפלו בקרב על ה- PPM: השר לאכות הסביבה, צחי הנגבי, הכריז כי הוא עומד לתבוע את ראשי קואופרטיב "דן" בפלילים עקב זילזולם באכות הסביבה, והם כלל לא ידעו שהם כאלה. הם גם אינם יודעים במה גבר חטאם לעומת חבריהם פולטי העשן בקואופרטיב אגד.
ההפקרה המסודרת של התשתיות הלאומיות לא היתה ניתנת לביצוע, לולא תפקיד ראש מינהל הדלק, התפקיד הביצועי המרכזי ביותר במשק האנרגיה המקומי, לא היה נשמר בלתי מאויש. מכרזים יצאו, מועמדים ניגשו, אך הסחבת חוגגת ולא סתם. הלקונה כדאית לכל ראשי הענף, חוסר הודאות רק משחקת לידי השחקנים הראשיים.
ראשי מינהל הדלק היו מתמיד אנשים אמיצי וישרי לב, כאלה שחסרים כל כך היום. התשתיות הלאומיות מנוהלות דרך חלם, ולראייה ניתן לראות את נושא ייבוא המים מטורקיה. מה שלישראלים רבים נראה כבדיחה, נלקח על-ידי הטורקים ברצינות, והם בנו למענינו נמל לייצוא המים. הטורקים עובדים מהר. אפילו מסילת ברזל הם השכילו לבנות בארץ הקודש לפני מאה שנה, ומאז היהודים לא הצליחו לקדם אותה באופן משמעותי.
גז טבעי הטורקים לא הכירו, ואולי לכן הנושא לא צובר תאוצה מעבר לכותרות בכלי התקשורת. שוב ושוב בוחשים אותם גורמים כלכליים בדעת הציבור, בלא שהאויר נעשה נקי יותר. כל התמונה הייתה עשויה להיות אחרת, לו היה הגז מנוצל סוף סוף. אפילו אסון פי גלילות היה נמנע, שלא לדבר על היתרונות האקולוגיים מרחיק הלכת.
אלא שבאסון פי גלילות ניתן להבין את הסיבה להפקרות התשתיות: מה שהחל כארוע ביטחוני, ניגמר בקול דממת נדל"ן חשאית. אוצרות הטבע של הבית הלאומי הינן בראש ובראשונה נדל"ניות, ורק באם לא יהיה בעל בית רישמי, ניתן יהיה לרשום אותן בטאבו על שמם של הזריזים. "הכל משיקולי נדל"ן," זועקים אלה החרדים לניכסי התשיות הלאומיות.
